(קנא)

שָׁמַעְתִּי מֵר' לֵוִי יִצְחָק, שֶׁרַבִּי סֶענְדֶער טְרָהאוִויצֶער הָיָה גַּם כֵּן נִזְהָר מְאֹד לִטְבֹּל בְּכָל יוֹם, וַאֲפִלּוּ בִּימֵי הַחֹרֶף שֶׁהָיוּ הַמַּיִם קָרִים מְאֹד וְכִמְעַט קְפוּאִים אַף עַל פִּי כֵּן טָבַל בָּהֶם. וּפַעַם אַחַת הָיוּ הַמַּיִם קְפוּאִים מְאֹד וְהִשִּׂיאוֹ יִצְרוֹ שֶׁהַפַּעַם יִמְנַע עַצְמוֹ מִלִּטְבֹּל, הִתְגַּבֵּר עַל הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה וְגָעַר בְּגוּפוֹ וְאָמַר: "שְׁטִיק עֶרְד! וַוארְף זִיךְ שׁוֹין אַרַיין אִין וַואסֶער אִין טוֹבֵל זִיךְ (גּוּשׁ אֲדָמָה, הַשְׁלֵךְ כְּבָר עַצְמְךָ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּטְבֹל עַצְמְךָ!)".

(קנב)

וּזְכוּרַנִי, שֶׁהֶחָסִיד רַבִּי יוֹנָה לֶבֶּל שֶׁהָיָה נִזְהָר מְאֹד בִּטְבִילַת מִּקְוֶה וְהָיָה הוֹלֵךְ לִטְבֹּל כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם, וְשַׁבַּת חֲנֻכָּה בְּמִירוֹן הָיוּ מֵי הַמִּקְוֶה קָרִים מְאֹד כִּי לֹא חִמְּמוּ בַּזְּמַנִּים הַקּוֹדְמִים, וְהָיָה עוֹמֵד לְיָד הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַמִּקְוֶה וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ: "יוֹנָה! אֵיידֶער דִי חֶבְרָא קַדִּישָׁא קוּמֶען דִיר טוֹבְלֶ'ן - טוֹבֵל זַאךְ אַלֵיין (יוֹנָה! לִפְנֵי שֶׁהַחֶבְרָא קַדִּישָׁא בָּאִים לְהַטְבִּיל אוֹתְךָ, טְבֹל עַצְמְךָ לְבַד)", וְכֵן הָיָה אוֹמֵר: "יוֹנָה! וַוארְף אַרַיין דֶעם זֶעקְל בַּיְינֶער אִין מִקְוֶה. יוֹנָה! הָאבּ רַחְמָנוּת אוֹיְף דַיין גְרָאבְּן גּוּף, זֵיי אִיהְם מְטַהֵר מִיט דִיא מִקְוֶה (יוֹנָה! הַשְׁלֵךְ אֶת שַׂק הָעֲצָמוֹת לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה. תְּרַחֵם עַל גּוּפְךָ הַמְגֻשָּׁם וְטַהֵר אוֹתוֹ בַּמִּקְוֶה!)". וְכֵן עוֹד כַּמָּה לְשׁוֹנוֹת כָּאֵלּוּ. וּבְכָךְ הָיָה מְחַזֵּק וּמְעוֹרֵר עַצְמוֹ וּמִתְגַּבֵּר עַל הַקֹּר וְקוֹפֵץ לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה.