פעם אחת דברתי עם הרב החסיד הותיק ר' לוי יצחק ז"ל בענין המנהג בתקופה האחרונה לומר בצבור (ברבים) העשרה מזמורים (הנקראים בשם 'תקון הכללי') בשבת אחרי תפלת מוסף, אך בבית מדרשנו בעיר העתיקה ירושלים תכונן ותבנה ופה שכונת קטמון לא נהגו כן בחיי מוה"ר רבי אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל, גם רבי אברהם ב"ר נחמן וחותנו רבי נפתלי כהן ורבי שלמה ווקסלר לא נהגו כן, רק אחרי הסתלקות מורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל, הנהיג כן החסיד רבי יצחק מאיר קורמן ז"ל והוא בעצמו נגש לעמוד לומר היו"ד מזמורים.
ושאלתי את הר"ר לוי יצחק מה החלוקי דעות בזה, והסביר לי שאמנם בקלויז באומן לא היה נהוג כלל לומר בצבור בשבתות, כי רבנו ז"ל פקד לומר זאת על קברו הקדוש או לענין מקרה בלתי טהור רחמנא לצלן. ומובן מאליו שלא שיך לומר בצבור, ומי שרצה לומר היה פוקד את ציונו הקדוש או אומר ביחיד כשנצרך לזה. רק בשנים האחרונות כשבאו המקרבים החדשים מפולין לאומן ורבם היו בחורים ונשתקעו שם כי לא יכלו לחזר לפולין מחמת סכנת הדרכים המשבשים וסגירת הגבול בין פולין לרוסיא, והמקרבים האלו היו מהם לומדים ועובדי השם וחסידות ברסלב בער בקרבם, והם רצו להנהיג אמירת "תקון הכללי" בצבור גם בקלויז באומן, כי הרגלו כך בפולין אשר שם הנהיגו ראשי חסידי ברסלב להגיד זאת בצבור, וזה היה אחד מהתקנות שהתקינו בקרב קהלות אנשי שלומנו, כנדפס בקנטרס "עין זוכר" (אולי בגלל שלא היה להם ציון רבנו ז"ל). ולכן מיד בבואם לאומן רצו גם כן להנהיג תקנה זו. אבל כל זקני אנשי שלומנו ובתוכם גם מורנו רבי אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל, התנגדו נמרצות למנהג אנשי שלומנו בפולין ולא נתנו להנהיג זאת בקלויז. אבל במשך השנים כאשר המקרבים החדשים מפולין נהיו לותיקים והם הוו רוב מנין ורוב בנין בקלויז ועמודי התוך שבחבורת "אנשי מעמד", וגם היו קבועים בקלויז רוב היממה, ממילא הצליחו לאט לאט לקים המנהג של אמירת "תקון הכללי" בצבור גם בקלויז, עד שנהיה למנהג קבוע. וגם השפיעו על מורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל, שגם הוא יאמר עמהם. וכה סים ר' לוי יצחק, שכאשר נגש מורנו אל העמוד לומר העשרה מזמורים היה מסים כל מזמור בקול בערבות ונעימות – ווען רבי אברהם סופר (שטרנהארץ) איז ציא גיגאנגען צים עמוד זאגן דיא עשרה מזמורים, האט ער אויסגעלאזט יעדן קפיטיל אויפן הויכן קול מיט א זיסקייט אין א גישמאק, מיט א בעזינדער הארציגן נסח, וואס צוליב דעם אליין איז שוין גיווען כדאי ציא זאגן "תקון הכללי" בצבור. עס האבן זיינע תנועות אריינגעבראכט אין הארצן א הרהור תשובה, אין אמאל אויך א טרער. דער עולם האט באקימען א התעוררות ביים זאגן דיא מזמורים. (כשר' אברהם נגש אל העמוד לומר את העשרה מזמורים, הוא הניח כל מזמור בקול רם במתיקות ונעימות, בנסח לבבי אחר, שרק עבור זה לבד היה כדאי לומר תקון הכללי בצבור, תנועות הנגון שלו הכניסו בלב הרהור תשובה, ולפעמים גם דמעה, הצבור קבל התעוררות באמירת המזמורים).
ומני אז היה מורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל, רוב פעמים החזן של התקון הכללי, אפלו פרעמדע מענטשן פין דער שטאט וואס פלעגן צי קימען בייא אונז דאווינען זענען נתעורר גיווארן פין דעם "תקון הכללי", פין יעמאלט איז רבי אברהם סופר גיווען כמעט יעדן שבת דער חזן קבוע פין דעם "תקון הכללי" (אפלו אנשים זרים מהעיר שנהגו לבוא אצלנו להתפלל, התעוררו מהתקון הכללי. מאותו זמן רבי אברהם היה כמעט בכל שבת החזן הקבוע בתקון הכללי). (ולכן כשבא רבי אברהם לעיר העתיקה ושמה לא אמרו, וגם לא היו שם אנשי פולין, ממילא גם הוא לא אמר כמובן, אבל בימינו הנהג לומר זאת בכל בתי הכנסת של אנשי שלומנו).
(קנח)
מורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל היה מרגלא בפומיה לומר להבעלי בתים והבעלי מלאכה והסוחרים שאין זמנם פנוי להקדיש עצמם ללמוד ולעבודת ה' כל היום, "טוב מעט" - "אביסעלע איז אויך גיט" (מעט, הוא גם טוב), וכמו שאמר רבנו ז"ל למוהרנ"ת. והעולם אומרים: "אביסעלע, אביסעלע, ווערט א פילע שיסעלע" (מעט, מעט, ונעשית הקערה מלאה). ואם חזקים במעט הטוב הזה זוכים אחר כך שנכנס ברכה במעט הזה ומוסיפים בקדש, והשם יתברך מרחיב לו זמן וכו'. (שמעתי ממנו ז"ל כמה פעמים)