ספר לי החסיד הישיש רבי נתן ב"ר אברהם שטרנהרץ ז"ל, שזקנו רבי יוסף יונה ז"ל בן מוהרנ"ת ז"ל (אבי אמו הצדקת מרת איטא בתיה עליה השלום), היה נוהג בכל יום לעת ערב לעמד ליד החלון ולהסתכל החוצה ולשא עיניו למרום, והיה אומר באנחה כבדה: "אוי לי כי כבר פנה היום והלך לו בלא כלום (מיט וואס איז מיר אריבער דער טאג, מיט גארנישט)". ואחר כך היה מזכיר בהשתוקקות נמרץ מה שמובא בהמעשה של הז' בעטלירס יום ג': "אזוי וויא עס קומט נאנט צום סוף טאג, אזוי הייבין זיך האן צו גיזעגינען דאס הארץ מיטן קוואל, און זייא הייבין האן צו זאגין חידות אין שירים איינער צום אנדערין מיט גרויס ליבשאפט און ביינקאכץ" וכו' (ואזי סמוך לגמר היום, אזי מתחילין הלב והמעין לטול רשות זה מזה, שקורין "גיזעגינין" [אחולים וברכות פרדה] ומתחילין לומר חידות ושירים [שקורין "לידער"] נפלאים זה לזה באהבה רבה והשתוקקות גדול מאד מאד).
ואחר כך הרים את ידיו למעלה והפטיר בתחנונים: "אוי רבונו של עולם! זאל שוין זיין דער מארגן שענער פון היינט (שהמחר יהיה יפה יותר מהיום)", ואמר רבי נתן הנ"ל שכל זה היה אומר אחרי יום מלא וגדוש של תורה ותפלה ועבודת השם והתבודדות וחצות.