(קעט)

רבי יצחק מנדל רוטנברג מזקני אנשי-שלומנו (גר באמריקא), בהיותו בבקור בארץ ישראל (לרגל הכנסיה הגדולה של אגדת ישראל שנת תשל"ג-ד), נכנס פעם לחנותי ושוחח עמי ארכות מעניני רבנו ז"ל, ובסוף שיחתו אמר לי: הלא אתה אוהב לשמע ספורים ושיחות מרבי אברהם ב"ר נחמן, אספר לך מה ששמעתי ממנו, שבהיותו נער קטן הלך פעם עם אביו להשתטח על ציון רבנו ז"ל, בדרך הלוכם המטירו עליהם המתנגדים אבנים, עד כדי סכנת נפשות ממש, ומיד פשט אבי את מעילו וכסה אותי מכף רגל ועד ראש, ואמר לי כך: "מילא וואס סי וועט זיין מיט מיר זאל שוין זיין, אבער דיר באדארף נאך די וועלט צי האבן (מילא מה שיהיה אתי, שיהיה, אבל אותך עדין צריכים לעולם)". ואחר כך ספרתי זאת לר' לוי יצחק וקלסיה מאד. ואמר לי אז שמהספור הזה רואים עד היכן הגיע דער ווייטין קיק פון (המבט הרחוק של) רבי נחמן טולטשינר אשר חזה מראש שההשארה של הטוב הגנוז מרבנו ז"ל יעבר דרך הנער הקטן הזה אשר יגדל ויצץ ויפרח ויפאר שם רבנו ז"ל בעולם על ידי גדל צדקותו וענותנותו ולמדנותו וגאונותו ועבודתו בקדש בהצנע לכת ובמסירות-נפש, ואחר כך גר בירושלים עיר הקדש כעשרים שנה ונסע משם כל שנה לאומן על ראש השנה, ואף על פי שלא השאיר אחריו בנים כי מתו בילדותם רחמנא לצלן, אבל השאיר אחריו חליפות תלמידים ותלמידי תלמידים הממשיכים דרכו בקדש להפיץ שם רבנו ז"ל בעולם, ומנוחתו כבוד באומן.