רבי ישראל בער אדעסער ז"ל, היה גר בטבריה, וכשהתקרב לברסלב בבחרותו על ידי החסיד הצדיק רבי ישראל קארדונר הלפרין הלוי ז"ל, קמה עליו התנגדות גדולה ומרה, ואחרי החתנה נכנס ללמד בישיבת רבי מאיר בעל הנס, וברבות הימים התגברה עליו ההתנגדות העזה בכל עז, כי בני הישיבה היו כלם מתנגדים נוראים על רבנו ז"ל, עד כדי כך שהאיצו בהרב להפסיק לשלם לו התמיכה החדשית של הישיבה, ואף על פי כן המשיך ללמד איזה תקופה, עד שהגיע לחרפת רעב לא עלינו.
והלך להרב הגאון הצדיק המקבל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי ז"ל וספר לו זאת, שלקחו לחם חקו הדלה בעבור שהוא עוסק בעבודת השם על פי דרך מוהר"ן מברסלב, וטען בפניו: "היתכן כזאת, בגלל שאני קם בחצות הלילה ובוכה על חרבן בית המקדש ועל גלות השכינה ועל גלותי אצל הבעל-דבר והיצר הרע, ולומד ועוסק בהתבודדות ותחנונים לשפך שיחי לפני השם יתברך, עבור זה צריכים להתנהג אתי באכזריות כזו, לגזל את פרוסת לחמי מביתי, למה נגרע?
ושלח הרב הנ"ל לקרא אליו (כמדמה שגר אז בצפת, או שבקר בטבריה) את הרב של הישיבה ונזף בו וגער עליו בצעקתו: "איפוא אצלך הרחמנות של רחמנים בני רחמנים, האם חפץ אתה שימות ברעב ויהיה הקולר תלוי בך? אתה יודע שהצדיק הקדוש מברסלב, הוא צדיק יסוד עולם, וכל הנוגע בו ובחסידיו כאלו נוגע בבבת עינו ולא ינקה רחמנא לצלן? ומהר צא מכאן כי איני יכול לסבל אנשים בעלי מדות רעות כאלה!". (הרב הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי הנ"ל היה תקיף בדעתו בלי נשיאות פנים אפלו לרבנים, וקים לא תגורו מפני איש וכלם חרדו מפניו ונשמעו לקולו). ומאז והלאה חדשו לרבי ישראל בער את אספקתו ומחיתו מהישיבה באין פוצה פה ומצפצף. ואף על פי כן בסתר ובהחבא גרמו לו כל מיני סבל ותלאות וכו' מחמת גדל וחזק ההתנגדות ששררה אז.