בפורים היו מתקבצים הרבה מאנשי שלומנו בבית מורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל, פעם אחת נתקבצו אצלו המון גדול מאנשי שלומנו (וביניהם הרב רבי אלחנן ספקטור והרב החסיד רבי לוי יצחק, רבי אליהו חיים, רבי יחיאל גרינולד, רבי זאב חשין ושאר אנשי שלומנו משערי חסד וכו') לשמח אתו בשמחת פורים ולשמע ממנו דברי אלקים חיים מעניני רבנו ז"ל כדרכו בקדש בכל שנה ושנה, והשמחה גדולה עד מאד בשתיה כדת ובשכרות כדרך אנשי שלומנו בפורים, והללו בוכים משתית היין וצועקים מעמק הלב והללו שמחים ורוקדים מהיין המשמח.
והחסיד הנלהב רבי יונה לבל עליו השלום גם כן היה קצת בגלופין ונגש אל מורנו ושואלו: רבי אברהם, הלא הרבי אומר "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" האם גם היום צריכים להיות בשמחה?
ואמר לו מורנו בתמיהה ובצחוק על שפתיו, יונה! וואס עפעס פאלט דיר איין צוא פרעגן אזא זאך?! דער רבי האט גיהייסן פריילאך זיין תמיד א גאנץ יאר כדי אז עס קימט פורים זאל מען קענען מערער פריילאך זיין וויא גיוויינטליך "משנכנס אדר מרבים בשמחה", קומסטו מיר פרעגן אמשונה'דיגע שאלה צוא מ'דארף היינט אויך פריילאך זיין?".
(כיצד נופל ברעיונך לשאל דבר כזה?! הרבי צוה לשמח תמיד, בכל השנה, כדי שכשמגיע פורים יוכלו לשמח יותר מהרגיל - "משנכנס אדר מרבים בשמחה", אתה בא ושואלני שאלה משנה אם צריכים גם היום להיות בשמחה?!). אמר לו רבי יונה: אויב אזוי פארוואז'ע אונזערע לייט טרינקען אסאך ווין און מען שיכורביט זיך האן און מ'וויינט בדמעות שליש אז היינט איז א טאג פון שמחה? (אם כן, מדוע כשאנשי שלומנו שותים הרבה יין ונעשים שכורים, הם בוכים בדמעות שליש, כשהיום זה יום של שמחה?).
והשיב לו מורנו: דאס האסטו גוט גיפרעגט, אודאי גידענקסטו וואס דער רבי זאגט אין לקוטי מוהר"ן (סימן קע"ה) אז דער עקר מעלה פון וויינען היא כשהיא מתוך שמחה וחדוה, היינט פורים האלטן אונזערע לייט בייא דיא העכסטע דרגא פון שמחה מיט השם יתברך "ישמח ישראל בעשיו" און פון "כי בו ישמח לבנו" וועלכעס מען ביינקט אויף דעם א גאנץ יאר, און מ'הייבט האן צו שפירן דיא גרויסקייט פון השם יתברך".
(היטבת לשאל, בודאי זוכר אתה מה שהרבי אומר בלקוטי מוהר"ן סימן קע"ה, שעקר מעלת הבכיה היא, כשהיא מתוך שמחה וחדוה. היום בפורים אוחזים אנשי שלומנו בדרגא הגבוהה ביותר של שמחה בהשם יתברך 'ישמח ישראל בעשיו' 'כי בו ישמח לבנו', כזו שמשתוקקים אליה בכל השנה, ומתחילים להרגיש את גדלת השם יתברך. און היינט (ועכשיו) פורים - נכנס יין יצא סוד - מעלת הבכיה שהיא דיקא מתוך שמחה, וזהו השמחות והבכיות אצל אנשי שלומנו בפורים, וכמובא בהמעשה של הבעל תפלה "איז דארט גיווען שמחות און בכיות (שהיו שם שמחות ובכיות)", עין שם.