אנא עובדא ידענא, מהחסיד המנוח איש החסד הנפלא היקר באנשי שלומנו רבי יונה לאבל עליו השלום, שבתקופת למודו בישיבת "חיי עולם" בירושלים תכונן ותבנה, היה מנהגו לפני הלמודים לומר התפלות שבספר "שערי ציון" המסדרים לימי השבוע בהשתפכות הנפש ובהשתוקקות נמרץ, ומדי פעם בפעם באמצע אמירתו השתפך נפשו בלב מלא געגועים להשם יתברך ופורש כפיו ומרים עינים לשמים ואומר בשפתו בלשון אידיש:
רבונו של עולם! טאטע אין הימעל! טייערער באשעפער! איך בין דאך פארט דיין קינד, האב טאקע רחמנות אויף מיר, העלף מיר איך זאל שוין זיין פין יעצט האן אנערליכער איד אזוי וויא דו ווילסט. יונה וויל דיר דינען באמת. (אבי שבשמים!, בכל זאת אני בנך, אם כן יכמרו רחמיך עלי, עזר לי שאהיה כבר מעתה יהודי כשר כרצונך, יונה רוצה לעבדך באמת).
וכהנה וכהנה הוסיף להתחנן לפניו יתברך בנפש שוקקה בדברי רצויים ופיוסים וכו'. ולפעמים היה קצת מאריך בשיחתו לפני קונו. ואחר כך פנה ללמודיו. וספרו בני הישיבה שישבו בסמוך לו שהמלים הלבביים האלו חדרו בלבם ונתעוררו עד כדי דמעות ממש.
וכשהעירו לו מההנהלה באמרם אליו: "כאן בישיבה לומדים ולא אומרים תפלות!", השיב להם בתמימות נפלא: "טייערע ברידער, האט איהר אמאל פאר זוכט זאגן "שערי ציון" פארן לערנין, וויא אזוי עס לערנט זיך נאך דעם, סע איז דאך א אנדער סארט לערנין פאר השם יתברך וואס ער איז א שומע תפלה אין א מלמד תורה" (אחים יקרים, טעמתם פעם לומר 'שערי ציון' לפני הלמוד? הלא זה סוג אחר של למוד לפני ה' יתברך שהוא שומע תפלה ומלמד תורה).
ובפעם אחרת בזמן שנתנו לו התמיכה החדשית, כשאמרו לו: תפלות קענסטו זאגן (תפלות אתה יכול לומר) גם בבתי הכנסת הספרדים (כי שם רגילין לומר כל מיני תפלות), כאן משלמים בשביל למוד תורה! ענה להם: נעמען געלט פארן לערנין? חלילה! איך נעם געלט פארן קומען אין ישיבה, פארן לערנין באצאלט דער אויבערשטער (לקחת כסף בשביל למוד? חלילה! אני לוקח כסף על בואי לישיבה, עבור הלמוד משלם הקדוש ברוך הוא). היוצא מספור זה שאנו רואים איך חסיד ברסלב מבהק היה שוקד על ה"שערי ציון" בקביעות והיה לו חיות גדול מזה. (זאת ספרו בימי השבעה אחרי פטירתו).