בזמן מוהרנ"ת היה יהודי אחד שגר בברסלב וכנוהו בשם "דער דייטשל" (הגרמני) מחמת שהתרחק מדרך היהדות והתנהג כדרך היהודים המשכילים בגרמניה שלא שמרו כמעט על דת התורה הקדושה. הוא היה עובד בעירית ברסלב בתור פקיד, פעם אחת הזדמן שנכנס בשבת לקלויז של אנשי שלומנו בשעה שאמרו "קדשת כתר" בהתלהבות ובהרמת ידים ובמחיאת כפים כדרך אנשי שלומנו, התלהב גם הוא והרים ידיו ומחא כפיו, באותה השעה הבחינו כמה מאנשי שלומנו שאצבעות ידיו מכתמות בדיו מכתיבתו בבקר בעבודתו בשבת, כלומר חלל את השבת ועוד העיז לבוא לבית הכנסת בחצפתו, ובכן לא יכלו להתאפק ובקשו לרחקו ולסלקו מבית המדרש. ונודע זאת למוהרנ"ת ז"ל, אבל הוא עצר בעדם מלעשות שום פעלה נגדו, באמרו להם: "לאזט איהם! לאזט איהם! טשעפעט איהם נישט! ער וועט אזוי לאנג הייבן דיא הענט אין פאטשן ביז ער וועט אויפהערן ציא שרייבן איהם שבת" (עזבוהו! עזבוהו! אל תציקוהו, הוא עוד ימשיך כך להגביה את ידיו ולמחות כף, עד שהוא יפסיק לכתב בשבת). והסביר להם, הלא אנו יודעים שאין מקבלים אותו בשאר בתי כנסיות בגלל התנהגותו זאת, ואם הוא נכנס כבר אלינו באקראי, סימן הוא שיש לו איזה הרהור תשובה וזהו הסבה שנכנס ולכן צריכים אנו לקבלו, וכן הוה, שנתחבר עם אנשי שלומנו, ומוהרנ"ת ז"ל הרבה לשוחח אתו בעניני אמונה ובדרכי היהדות עד שנהפך לאיש כשר וירא שמים ונעשה בעל תשובה גמור. (שמעתי מרבי יצחק מאיר קורמן ומרבי לוי יצחק)
והוא אחד משני הבעלי תשובה שעליהם אמר מוהרנ"ת ז"ל: "איך וועל זיך נאך מיט זייא בארימען פארן כסא הכבוד, וואס איך האב גיבראכט צי השם יתברך אזעלכע צוויי בעלי תשובה פין שאול תחתית" (אני עוד יתפאר עמם לפני כסא הכבוד, שהבאתי להשם יתברך שני בעלי תשובה כאלו) (וכמו שמתפארת השכינה הקדושה: חזי במה ברא קאתינא לגבך).
האיש השני היה אחד מאנשי ההשכלה שרצה ללמד ולהשתלם במדעי ההשכלה אצל ראשי המשכילים בברלין, ולכן הלך אצל רבי יצחק בן מוהרנ"ת שהוא היה אז מנהל בית הדאר בטולטשין, להזמין אצלו מקום במרכבת הדאר הנוסעת לברלין, כשהגיע לביתו (לדואר) פגש שם את מוהרנ"ת ז"ל שבא אז אל בנו וישב שם, ובהסתכלו עליו מצא חן בעיניו מאד, ועל כן שאל את רבי יצחק: מיהו הזקן הלזה היושב פה, והשיב לו: זהו אבי מורי, ושוב שאלו: האם אפשר לדבר אתו? וענה לו רבי יצחק: בודאי, אתה יכול לשוחח אתו כחפצך, ונגש אל מוהרנ"ת ז"ל ושוחח אתו קצת בארכה, ותוך כדי שיחתו אתו שנה מיד דעתו ובטל נסיעתו לברלין ונתקרב למוהרנ"ת בכל לבו ושב בתשובה שלמה. (שמעתי מרבי לוי יצחק ז"ל)