שמעתי מהחסיד מאנשי-שלומנו רבי שמואל שפירא זצ"ל, הנה ידוע שביאת מורנו רבי אברהם שטרנהרץ זצ"ל לארץ-ישראל היה בראש חדש אדר תרצ"ו, והיה שמחה גדולה אצל כל אנשי-שלומנו, כי כבר שמעו את שמעו מקדם וידעו כי גברא רבא הוא רב ומורה צדק וחזן וסופר וכו', ובהגיע אז ז' אדר הלולא דמשה רבנו רעיא מהימנא ונהגו מאז ומקדם לנסע אל כפר מירון מקום קדש הקדשים ציון התנא האלקי הרשב"י זי"ע, ובכן התכונן מורנו לערך הנסיעה לעלות לציון הקדוש. ונתעוררו אנשי-שלומנו לנסע אתו וגם לשבת שם, ואפלו אלו שלא היו רגילים לנסע ועוד כמה חסידים, גם הם נסעו.
וכך אמר לי רבי שמואל הנ"ל: "עס איז גיוועהן אליכטיגער שבת, רבי אברהם האט גידאוונט זייער זיס און גישמאק מיט א הויכן קול כמעט אלע תפלות פין שבת אין דער מערה בייא דעם ציון הקדוש, שלש סעדות האט מען געפראוועט אויבן אין מושב זקנים (מקום הישיבה למעלה כהיום) אין רבי אברהם האט גיזאגט א תורה אויף אויסווייניג מיט אזא גישמאקייט אז סאיז גיוועהן א מחיה צו הערן, דער ערשטן מאל אין מיין לעבן וואס איך הער אזא לערנען מיט אזיסקייט, זיין תורה זאגן איז גיוועהן אויסער גיוויינדלאך, דער עולם איז גיוועהן זייער נתפעל פין זיין דאווענען אין לערנען, ער האט אריין גיבראכט א נייעם חיות מיט א התעוררות אין אונזערע לייט, זיין שמייכלדיגער פנים ווען ער האט גירעדט מיט אלע אונזערע לייט אין זיינע זיסע דבורים האבן גימאכט א שטארקן רשם בייא אלעמען. דער עולם פלעגט אשטיק צייט רעדן פין דעם שבת, בקצור דאס איז גיווען אליכטיגער שבת מען קען דאס נישט ארויסגעבן דיא הרגשה פין דעם עולם, אבער סאיז גיווען אליכטיגער שבת".
(היתה שבת מאירה, רבי אברהם התפלל מאד מתוק וערב בקול רם כמעט כל תפלות השבת במערת הציון הקדוש. בסעדה-שלישית התועדו למעלה ב'מושב זקנים' [מקום הישיבה למעלה כהיום], ורבי אברהם אמר תורה בעל-פה במתיקות כזאת, והיה מחיה לשמע; הפעם הראשונה בחיי שאני שומע למוד במתיקות כזו, אמירת התורה שלו היה מיחד במינו, ה"עולם" התפעל מאד מתפלתו ותורתו, הוא החדיר באנ"ש חיות והתעוררות חדשה. הפנים המחיכות שלו כשהיה מדבר עם אנ"ש והדבורים המתוקים שלו, עשו רשם חזק אצל כלם. ודברו זמן רב מהשבת. בקצור: זו היתה שבת מאירה. אי אפשר לבטא את ההרגשה של הצבור, אבל זו היתה שבת מאירה". כך סים רבי שמואל תאור השבת הזה וחזר כמה פעמים על משפט הזה.