רבי נחמן טולטשינער כשבא למוהרנ"ת ז"ל על חג השבועות הזה, הבחין בו בערב החג שהוא מצר ודואג מאד - "ער איז זייער צוטראגן", ושאל אותו מדוע הנו מדאג ומטרד לפני החג (כי חשב בדעתו שמא הוא זקוק לעזרה עבור הכנת החג לצבור גדול כזה), וענה לו מוהרנ"ת בערגה: "איך האב זיך דערמאנט אין רעבינ'ס שבועות אז מ'איז געקומען צום רעבין, האט יעדער איינער מקבל גיוועהן פון איהם פונקט וואס ער דארף דארך זיין תורה זאגן, איינער האט באדארפט התעוררות האט ער איהם גיגעבן, איינער התחזקות האט ער אים גיגעבן, א עצה האט ער איהם גיגעבן, יעדער איינער איז אהיים גיגאנגען מיט זיין באדארפעניש, אבער איך וואס זאל איך טאהן, אז עס איז געקומען אזא גרויסער עולם, היינט וואס פאר א תורה זאל איך זאגן פאר זייא, זאל איך רעדן התעוררות אין טאמער איינער דארף דוקא התחזקות, האק איך איהם האפ דעם קאפ, אין דאס זעלבע אויך פארקערט וכו', וועגן דעם בין איך פארזארגט אין ציא טראגן וויא נעמט מען אזעלכע דבורים וואס זאל זיין שוה לכל נפש, נאר איך האף אז בזכותו וכחו הגדול של רבנו הקדוש וועט מיר השם יתברך חונן זיין מיט אזעלכע דבורים וואס איז גלייך פארן גאנצן הייליגן קבוץ".
(נזכרתי ב'שבועות' של רבנו, כשהגיעו לרבי, וכל אחד קבל ממנו בדיוק מה שהוא צריך על ידי אמירת התורה שלו, אחד היה צריך התעוררות - הוא נתן לו, אחר היה צריך התחזקות - הוא נתן לו, האחר נצרך לעצה - נתן לו, כל אחד חזר לביתו עם מה שהיה צריך. אבל אני, מה אעשה, הגיע צבור כל כך גדול ואיזו תורה אמר להם? שאדבר התעוררות? ואולי אחד צריך דוקא התחזקות, ואם כן עוקר אני לו את ראשו, ואותו הדבר גם להפך וכו' בגלל זה אני מטרד ומדאג: איך לוקחים כאלו דבורים שיהיו שוים לכל נפש? רק אני מקוה שבזכותו וכחו הגדול של רבנו הקדוש השם יתברך יחונני בדבורים כאלו שיהיו שוים לכל הקבוץ הקדוש).
וכבר ידוע שאמירת התורה של מוהרנ"ת ז"ל בשבועות הגדול הזה היה בהתרוממות המחין כזה שעשה רשם אדיר על כל הקבוץ הקדוש וכל אחד קבל מה ששאף ומה שהיה נצרך לו, ולכן נקרא בפי כל אנשי-שלומנו "דער גרויסער שבועות (שבועות הגדול)". (שמעתי מר' לוי יצחק ומר' יצחק מאיר קורמן ומר' אליהו חיים)