החולק הגדול של מוהרנ"ת ז"ל קנא בו מאד מאד כשנתודע לו על השבועות הגדול (שנת תקצ"ג) שהיו אצל מוהרנ"ת ז"ל שמונים חסידים ודבר לפניהם דברי אלקים חיים שרוממו את מחם ועוררו לבם לעבודת השם יתברך, והיה לו שברון לב מזה.
ונחמו אותו חסידיו: מה אתם מתפעלים ממנו, הלא אצלכם היו חמש מאות חסידים ורבנים ואנשי צורה וכו'. ענה ואמר להם: "יא, יא, ביים איהם איז גיוועהן אכציג חסידים יראים ושלמים עובדי ה' וואס מיינען נאר אידישקייט מיט יראת שמים, אבער ביי מיר זענען גיוועהן פינעף הונדערט רענדארעס וואס (אמערסטין) האבן אין זינען נאר גשמיות" (כן כן, אצלו היו שמונים חסידים יראים ושלמים ועובדי השם שכל מגמתם להתעלות בעבודת ה' וביראת שמים, אבל אצלי היו חמש מאות בעלי בתי-מזיגה ומרזח אשר באים בשביל ענינים גשמיים). כלומר, אצל מוהרנ"ת ז"ל הם יודעים שלא באים אצלו עבור ענינים גשמיים ואינם מבקשים ממנו על זאת, רק כל ישעם וחפצם הוא להתעלות בתורה ותפלה ויראה ועבודת השם ולהיות חסידים ואנשים כשרים בדרכי החבריא של הבעל-שם-טוב, אבל אצלי רבם באו אלי בעקר לבקש ממני על ענינים גשמיים פרנסות ורפואות ובנים וכו' ואינם דואגים לבקש ממני על יראת שמים ועבודת ה' שחסר להם.
זאת אמר לפני שפרצה המחלקת על מוהרנ"ת ז"ל ואנשיו אבל אחרי שהתחילה והתגברה אש המחלקת הגדולה כבר שנה טעמו ולשונו בפחיתות כבוד ואמר כהאי לישנא: "ווער איז ער, וואס פארמאגט ער, א מרדכל'י אז ער זעהט שטיין "ויזעקו" "ויצעקו" מיינט ער טאקע אז מעדארף שרייען" (מי הוא, מה יש אצלו, מרדכל'י שרואה שכתוב "ויזעקו" "ויצעקו", וסבור שצריך באמת לצעק). (שמעתי מר' איטשע מאיר קורמן ז"ל ביתר אריכות ונשכח קצת, וחלק מזה כבר נדפס ב'ימי התלאות')
אמר הכותב: על זה אמרו חז"ל: ברית כרותה ללשון הרע וכו', וזה גורם סמיות עינים, כי הלא בכל הדורות נאמר זעקות וצעקות ושועות, ממצרים ועד הנה. ובזהר הקדוש פרשת שמות מביא שצעקה היא חשובה יותר מכל הלשונות של תפלה וכו'.