(ו)

פעם אחת שבת מוהרנ"ת ז"ל עם כמה מאנשיו אצל בעל בית חשוב ומכבד, בעל מכניס אורחים, וכששרו הזמירות והנגונים בשבת קדש, היה שם גם כן אורח אחד יושב על השלחן ומשמיע קולו בנגינות וזמירות אחרות, והפריע לאנשי שלומנו לשיר הזמירות כמנהגם, וכן גם באמירת התורה של מוהרנ"ת ושיחתו דברי אלקים חיים מרבנו ז"ל הפריע האורח בכל פעם עם דברים אחרים עד שהגדיש הסאה "ער האט צושטערט דעם טיש", ואמר לו מוהרנ"ת בהקפדה: "בייא אינזער טיש, איז נאר אינזערע נגונים אין אינזערע שיחות [שמועסן]!" (בשלחן שלנו - רק הנגונים והזמירות והשיחות שלנו!), והתריס האורח כנגדו בלעג ובחצפה: "און אז נישט?" (ואם לא?) והשיב לו מוהרנ"ת ז"ל: "און אז נישט, פאטשט מען!" (ואם לא - סוטרים!) (כידוע שאמר לו רבנו ז"ל "אין אמאל גיט מען א פאטש" [פעם אחת נותנים סטירה]). האיש נבהל מאד מדבריו הקשים האלה, וקם מהשלחן והחל לנוס מפחד ובהלה, ונהיה מהומה בשלחן, בעל הבית שלא נעם לו זאת אמר למוהרנ"ת: "רבי נתן! וואס מאכט איהר עפיס א גערידער אין א רעש?" (מה אתם עושים כזה רעש?) ויען מוהרנ"ת ויאמר לו: "היינט איז אזוי, אז בקול רעש גדול!..." (היום זה כך, אז בקול רעש גדול! כלומר לעתיד אז יהיה רעש גדול האמתי בענין רבנו ז"ל). וכשנסתלק האיש המחצף מהשלחן, נשקט הרעש והמשיך מוהרנ"ת באין מפריע באמירת תורתו ושיחתו בהתעוררות ודבקות כדרכו בקדש (שמעתי מר' יצחק מאיר קורמן וקצת מר' לוי יצחק ור' אליהו חיים ז"ל).