(ע)

פעם אחת ביום טוב או באיזה שמחה יצאו אנשי שלומנו בטשערין ברקוד נלהב ובדבקות עצומה, ורבם היו גבוהי קומה והרקוד היה באפן כזה שנתנו יד איש על כתף רעהו, וממש רוח לבם נשא את רגליהם, והיתה אז התעוררות גדולה מיחדת בשעת הרקוד, וגם הרב מורנו הרבי נחמן מטשערין ז"ל היה ביניהם ובכל הקפה והקפה נעצר הרב והרים ונשא כפיו ופניו הבוערות כאש כלפי מעלה, ואמר בדבקות ובהתלהבות: וואס פעלט אלע אונזערע לייט (מה חסר לאנשי שלומנו), בני חיי מזוני, רפואות ישועות, זווגים וכל טוב וכו' ועוד כהנה וכהנה דברי ברכה, והפטיר בקולו "גיב זיי רבונו של עולם" (תן להם רבונו של עולם), וכך חזר ואמר כמה וכמה פעמים, וראו אז עליו שהוא כלו לפיד אש ומפשט מגשמיות לגמרי, וספרו אנשי שלומנו מטשערין שראו אז עין בעין שכל אלו שהיו במעגל הרקוד הזה נענו מן השמים בפקדת ישועה ורחמים ונתמלאו משאלותיהם כאשר יצא מפי קדשו של הרב ז"ל. ועין בלקוטי מוהר"ן תנינא (סימן מ"א) על פסוק מפתיו ומשפטי פיהו. (שמעתי מר' יצחק מאיר קורמן ז"ל)