ומרבי איטשע מאיר קורמן שמעתי שרבי זלמן הקטן היה מספר כל התנועות של הפנים וההתפעלות שהראו כל אחד ואחד מהגדולים והצדיקים בשעה שהסתכלו בהכתב יד של רבנו ז"ל והחדושים הנפלאים שבהם זה בכה וזה בכה, אחד הרים הכתב יד כלפי מעלה ואמר ברב התפעלות: "זהו קדש-קדשים!". אחד הצמיד הכתב יד אל לבו ואמר: "האט רבי נחמן אזוי יונג משיג גיווען אזוינע הויכע תורות וואס מען זעהט נישט אזעלכעס!" (רבי נחמן השיג בגיל כל כך צעיר תורות גבוהות כאלה שאין רואים כזאת!). אחד התחנן לו כשידפס הספר אזי תכף ומיד יזדרז בלי שהוי להביאו אליו וישלם לו משכרתו כפולה מחמת שהוא רואה בו דברים גבוהים ונעלמים רזין דרזין וסודות נפלאים.
(צד)
ספר לי הישיש רבי נתן ב"ר אברהם שטרנהרץ, ששמע מזקנתו (או בשם זקנתו) מרת חנה צירל עליה השלום בת מוהרנ"ת ז"ל ששמעה מאביה, שאחרי שנתקרב לרבנו ז"ל התחיל לומר קדם "יהיו לרצון" בתפלת שמונה-עשרה [כנהוג בשם השל"ה הקדוש כסגלה שלא ישכח שמו ליום הדין] גם הפסוק "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן" שהוא גם מתחיל ומסים באות נון (והוא אחד מי"א פסוקים המתחילים ומסימים באות נון), נוסף על הפסוק "נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן" כנדפס בסדורים.
אמר הכותב: לפי עניות דעתי אפשר לתת טעם הגון למה הוסיף מוהרנ"ת גם פסוק זה, כי הוא התקרב לחסידות על ידי רבי ליפא חברו עוד ששה שנים לפני שנתקרב לרבנו ז"ל והיה אצל גדולי הצדיקים שבדורו וכו' [עין בימי מוהרנ"ת אות א', ובמכתבו להרב מסאווראן, ובכוכבי אור ובאבניה ברזל] והיה מתאבק בעפר רגליהם, אבל לא מצא מנהיג כראוי כלבבו כמובא שם, ואחר כך כאשר זכה להתקרב לרבנו ז"ל אז התחיל להרגיש בו שזה משה האיש בדורו, אשר עליו סובב הולך מאמר התקונים (תקון סט) אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, לכן בחר לו מוהרנ"ת ז"ל הפסוק הזה המדבר מהנהגת משה את צאן מרעיתו. (וכבר ידוע לנו הספור מחלומו הנפלא, שמשה רבנו עליו השלום הסכים לספריו הקדושים כמובא בתחלת ימי התלאות: "הרב רבי משה ברסלבר, תלמיד מבהק של מוהרנ"ת, אמר ששמע ממוהרנ"ת בענין הסכמות על ספריו הקדושים וכו', בשעת התגברות הרוח סערה על מוהרנ"ת ואנשיו, מהמתנגדים בשנת תקצ"ה וכו' והיה לבו נשבר מאד: "אדמו"ר נחל נבע מקור חכמה בא אלי בחלום אחר הסתלקותו עם עוד אחד, וספרתי לפניו בדרך קובלנא כל מה שעבר עלי, ואמר לי אדמו"ר בזה הלשון: "דו האסט אבער מיט דיינע ספרים גוט גימאכט (אבל אתה טוב עשית עם הספרים שלך)". וזה האחד שהיה עמו נענע לו בראשו והסכים על זה, ואמר בזה הלשון: "יא יא, זייער גוט גימאכט (כן כן, טוב מאד עשית)". ושאלתי את אדמו"ר מי הוא זה? והשיב לי, זה הוא משה רבנו עליו השלום").
ושמעתי שיש אומרים טעם על זה הפסוק (נחית וכו'), שישנו בתקון הכללי, על כן היה חביב למוהרנ"ת לאמרו, אבל זה אינו, כי התקון הכללי גלה רבנו ז"ל בסוף שנותיו ומוהרנ"ת כבר אמר פסוק זה בתחלת התקרבותו כנ"ל. (וברוך השם מאז ששמעתי שיחה זאת גם אני נוהג כך, "כי שמי בקרבו").