דף נה - ב

{והיכא} הוא {מקום חריץ?}

שהגיעה הלקותא עד {לחיורא,} לאותו לובן, המצוי {דתותי} מתחת ל{מתני} למתניים. (70)

{אמר רבי נחוניא: שאילתינהו לכולהו} מורי הוראה {טרופאי}, בהלכות טרפה, {דמערבא, ואמרו לי} - {הלכתא כרכיש בר פפא} בכליה, {ולית הלכתא כרב עוירא} בניקב הטחול.

{ולא אמרן} דלית הלכתא כרב עוירא {אלא} בניקב הטחול {בקולשיה}, במקום הדק שבו. {אבל} אם ניקב {בסומכיה}, בעוביו שלמעלה - {טרפה!}

{ואי אישתייר ביה} בעובי דופנו {כעובי דינר זהב} שלא ניקב - {כשרה.}

{אמרי במערבא: כל הפוסל בריאה} - {כשר בכוליא.} שהרי נקב פסול בריאה{,} וכשר בכוליא.

{וכל שכן היכא דכשר בריאה} - {כשר בכוליא.}

{מתקיף לה רבי תנחומא: וכללא הוא?! והרי מוגלא, דכשר בריאה ופסול בכוליא?!}

{והרי מים זכין, דכשרים הכא והכא.} (71)

אלא, אמר רב אשי: וכי {טרפות קא מדמית להדדי?! אין אומרים בטרפות זו דומה לזו! שהרי חותכה מכאן}, במקום נמוך שברגל, בצומת הגידין - {ומתה}. ואילו {חותכה מכאן}, למעלה מצומת הגידין בבשר הרגליים - {וחיתה! ומים זכין} שהם {כשרים, לא אמרן אלא דצילי,} כשהם צלולים, {אבל} מים {עכירי} - {טרפה}.

{וכי צילי נמי,} לא אמרן אלא דלא סריח{.} אבל סריח - טרפה.

{הכוליא שהקטינה} שהצטמקה מחמת חולי

- {ב}בהמה {דקה,} עד כפול היא כשרה. ואילו {ב}בהמה {גסה עד כענבה בינונית}.

שנינו במשנה: {ניטלה האם שלה}.

{תנא: היא האם, היא טרפחת, והיא שלפ וחית!}

שנינו במשנה: {וחרותה בידי שמים כשרה}:

{תנו רבנן: איזוהי "חרותה"?}

{כל שצמקה ריאה שלה בידי שמים} - {כשרה! בידי אדם} - {טרפה!}

{רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף} אם צמקה הריאה {בידי כל} שאר {הבריות}, כמו שאגת אריה.

{איבעיא להו}: האם {רבי שמעון בן אלעזר ארישא קאי}, לומר שבידי כל הבריות הוא כבידי שמים, {ולקולא.}

{או דילמא אסיפא קאי}, ולומר שאם נבעתה משאר הבריות הרי זה כבידי אדם, {ולחומרא?}

{תא שמע} מהא {דתניא: חרותה בידי אדם} - {טרפה.}

{רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בידי כל הבריות,} הרי היא טרפה.

{רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא. אשכח הנהו דיכרי} מצא אילים {דצמיק ריאה דידהו. אתא שאיל בי מדרשא}.

{אמרו ליה: בקייטא} בקיץ, {אייתי משיכלי,} כלי חרס {חיורי} לבנים, {ומלינהו מיא קרירי, ואנחינהו} לריאה במים הללו {מעת לעת. אי הדרן בריין} אם חוזרים לברייתן - {בידי שמים היא, וכשרה. ואי לא} - {טרפה!}

{בסיתוא,} בחורף, {אייתי משיכלי שיחומי,} כלי חרס שחורים, שאינם מצננים כמו לבנים, {ומלינהו מיא פשורי}, פושרים, {ואנחינהו} לריאה המצומקת {מעת לעת.} אי {הדרא בריא} - {כשרה, ואי לא} - {טרפה!}

שנינו במשנה: {הגלודה}.

{תנו רבנן: הגלודה} - {רבי מאיר מכשיר, וחכמים פוסלים.}

{וכבר העיד אלעזר ספרא ויוחנן בן גודגדא על הגלודה שפסולה}.

{אמר רבי שמעון בן אלעזר: חזר בו רבי מאיר.}

ומדייקת הגמרא מהא דאמר רבי שמעון בן אלעזר דרבי מאיר חזר בו: {מכלל, דלרבי שמעון בן אלעזר}, בתחילה {פליג רבי מאיר בגלודה}, אלא שלאחר מכן חזר והודה לחכמים.

ופרכינן: {והתניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו רבי מאיר וחכמים על הגלודה שפסולה. וכבר העיד רבי אושעיא בנו של רבי יהודה הבשם, לפני רבי עקיבא משום רבי טרפון, על הגלודה} - {שפסולה! ואם נשתייר בו} בעור, שלא הופשט, {כסלע} - {כשרה?!}

ומשנינן: {אמר רב נחמן בר יצחק: מאי "לא נח לקו"?}

ש{לא עמד רבי מאיר במחלוקתו}, אלא חזר בו.

{אמר מר}: אם נשתייר {בו כסלע כשרה}.

והוינן בה: {היכא} נשתיירו!?

{אמר רב יהודה אמר שמואל: על פני השדרה כולה.}

{איבעיא להו}: האם נשתייר חוט של עור {דאריך וקטין,} צר, {דכי מצרף לה} לכל אורך העור {הוי כסלע.}

{או דלמא} בעינן נשתייר עור {ברוחב סלע על פני השדרה כולה?}

{תא שמע: דפריש רבי נהוראי משמיה דשמואל: ברוחב כסלע על פני כל השדרה כולה.}

{רבה בר בר חנה אמר}: בעינן נשתייר עור כסלע על כל אחד ואחד מ{ראשי} ה{פרקים} של החוליות, ועצמות השוק, והירך. (72) {רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ברבי ינאי אמר}: בעינן נשתייר עור כסלע ב{מקום טיבורו.} (73)

{בעי רבי ינאי ברבי ישמעאל}: ניטל העור ב{מקום השדרה, וכולו,} כל שאר העור {קיים}.

או ש{ניטל} העור ב{מקום טיבורו, וכולו קיים.}

או ש{ניטלו} חלקי העור {מעל ראשי פרקים} של השדרה, {וכולו קיים}.

{מאי?}

ומסקינן: {תיקו!}

{אמר רב: כל העור כולו,} אם נשתייר ממנו כסלע הרי הוא מתרפא, {ומציל בגלודה, חוץ מעור בית הפרסות} שנשתייר, שאינו מעלה ארוכה לכל עור הבהמה.

{ורבי יוחנן אמר: אפילו עור בית הפרסות} שנשתייר ממנו כסלע {נמי מציל.}

{בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן עור בית הפרסות} שנשתייר ממנו כסלע - {מהו שיציל בגלודה?}

{אמר ליה: מציל! אמר ליה: למדתנו רבינו: אלו שעורותיהן מטמאין כבשרן} - {עור בית הפרסות!} אלמא, לאו עור הוא, אלא כבשר חשיב!?

{אמר ליה: אל תקניטני} מאותה משנה, משום {שבלשון יחיד}, ואליבא דרבי שמעון, {אני שונה אותה,} ואין הלכה כמותו, אלא כתנא קמא דפליג עליו!

{דתניא: השוחט את העולה} במחשבה {להקטיר כזית מעור של תחת האליה חוץ למקומו} הראוי - {פסול} הקרבן, כדין מחשב להקטיר מהקרבן חוץ למקומו. {ואין בו כרת} למי שיאכלנו, כי קרבן שנפסל מחמת מחשבת חוץ למקומו אין חייבים על אכילתו כרת, אלא רק אם חישב לאוכלו חוץ לזמנו.

ואם חישב להקטירו {חוץ לזמנו} הרי הוא {פגול, וחייבין עליו,} על אכילתו {כרת.} והיינו, שלפי לתנא קמא אין עור נחשב לבשר אלא העור שתחת האליה בלבד!

{אליעזר בן יהודה, איש איבלים, אמר משום רבי יעקב. וכן היה רבי שמעון בן יהודה} [{איש כפר}] {עיכוס, אומר משום רבי שמעון}:

{אחד עור בית הפרסות, ואחד עור הראש של עגל הרך, ואחד עור של תחת האליה, וכל שמנו חכמים גבי טומאה, "אלו שעורותיהן מטמאין כבשרן".}