דף נח - ב

{הני תמרי ד}מנחי ב{כדא}, והתליעו {לבתר תריסר ירחי שתא - שריין.} כי מוכח מכך ששהו י"ב חודש שהיתה ההתלעה בתלוש, שהרי תולעים אין להם עצם, ולדברי רב הונא אינם יכולים להתקיים יותר מי"ב חודש.

{אמר רב: לית בקא} [שם זבוב] שהוא {בר יומא}, שאינו חי יום שלם. {ולית דידבא} [שם זבוב] {בת שתא,} שתחיה שנה שלימה.

{אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: שב שני אימרא,} במשך שבע שנים התנכרה ומרדה הזבובה הנקראת {"בקתא",} בזבוב בן זוגה, הנקרא {"בקא",} משום {דאמרה ליה: חזיתיה לבר מחוזא,} אתה ראית איש מעונג ושמן מאנשי מחוזא, [שהיו שמנים ומדושנים] {דסחא במיא, וסליק,} ששחה במי הנהר, ויצא מהמים, {ואיכרך בסדינין. ואותיבת עליה, ומצת מיניה,} והתיישבת עליו ומצצת ממנו את דמו המעולה{, ולא הודעת לי} שאבוא ואמצוץ את דמו כמוך.

ומוכח שהזבוב יכול לחיות גם שבע שנים!

{אמר ליה} אביי: {וליטעמיך, הא דאמרי אינשי}: משקל של {שיתין מני} כלים {פרזלא} ברזל {תלו ליה לבקא בקורנסיה} בפטישו, דהיינו, בנשיכתו, שהיא נשיכה קשה, {מי איכא?! והרי איהו גופיה כמה הוי?!}

{אלא, במני דידהו}, במשקל היחסי לגופו.

{הכא נמי} איירי {ב"שני" דידהו}, שהן רגעים.

{תנן התם} בבכורות, לענין מומים: {בהמה בעלת ה' רגלים, או שאין לה אלא שלש, הרי זה מום.}

{אמר רב הונא: לא שנו} שהרי זה מום לגבוה בלבד, אבל מותר באכילה לאדם, {אלא שחסר ויתר ביד,} שלא נאמרו דיני טריפה ברגל בהמה אלא רק ברגלה האחורית ולא ברגלה הקדמית הנקראת "יד". {אבל חסר ויתר ברגל} - {טרפה נמי הויא.}

{מאי טעמא?}

{כל יתר} - {כנטול דמי!}

{ההיא חיותא דהוה לה תרתי} שני {סניא דיבי} מעי הגס. {אייתוה לרבינא, וטרפה מדרב הונא,} דכל יתר כנטול דמי.

{ואי שפכן להדדי} - {כשרה.}

{ההיא גובתא} גידול של בשר {דהוה נפקא מבי כסי} מבית הכוסות {להובלילא} להמסס.

{סבר רב אשי למיטרפה}.

{אמר ליה רב הונא מר בר חייא לרב אשי: כל הני חיוי ברייתא} כל החיות המתהלכות באפר בחוץ, {הכי אית להו. ההוא גובתא} גידול בשר {דהוה מעברא מבי כסי לכרסא}.

{סבר מר בר רב אשי לאכשורה,} כדאכשרינן לעיל.

{אמר ליה רב אושעיא: אטו כולהו בחדא מחיתא מחתינהו?!}

אלא, {היכא דאתמר, אתמר.}

{היכא דלא אתמר, לא אתמר.}

{העיד נתן בר שילא רב טבחיא דציפורי לפני רבי: על שני בני מעים היוצאין מן} הקיבה של {הבהמה, כאחד, שהיא טרפה.}

{וכנגדן בעוף, כשרה}. משום שלפעמים קורה כזה דבר בעוף. [ראה ציור בספר שיחת חולין].

{במה דברים אמורים, שיוצאין} בני המעים {בשני מקומות. אבל יוצאין במקום אחד,} כשהם סמוכים זה לזה, {וכלין,} מתחברים בסוף {עד כאצבע, כשרה.}

{פליגי בה} בהלכה זו, שאם יוצאים ממקום אחד כשרה, {רב אמי ורב אסי.}

{חד אמר, הוא} שכשרה, רק במקום {דהדרי וערבי,} שמתחברים שני המעיים זה לזה ונהיים אחד.

{וחד אמר, אף על גב דלא הדרי וערבי,} כשרה הבהמה ודנה הגמרא: {בשלמא למאן דאמר הוא דהדרי וערבי, היינו דקתני "עד כאצבע".}

{אלא למאן דאמר אף על גב דלא הדרי וערבי} - {מאי "עד כאצבע"?!}

ומשנינן: {עד כאצבע מלמטה}. דהיינו, שמתחברין בסוף, במקום יציאת הרעי.

שנינו במשנה: {רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה}:

{אמר רבי יוחנן: רבי יהודה}, שאמר ניטלה הנוצה נחשבת כניטל העור בבהמה, {ורבי ישמעאל,} שאמר החושב מחשבת פיגול לאכול כזית מתערובת של בשר ונוצה של חטאת העוף חוץ לזמנו הוי מחשבת פיגול - {אמרו דבר אחד.}

ומבארת הגמרא: {רבי יהודה} - {הא דאמרן}. (85)

{רבי ישמעאל, דתנן} [טהרות א ב]{, רבי ישמעאל אומר: הנוצה מצטרפת} לבשר עוף החטאת לכזית ביחס למחשבת פיגול, כיון שדינה כבשר.

{אמר רבא: דילמא לא היא!}

{עד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא, אלא לענין טרפה, דליכא מידי דמגין עליה} לאחר שנטלה הנוצה. {אבל לענין איפגולי,} אימא {כרבנן סבירא ליה}.

{ועד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם, אלא לענין איפגולי. אבל לענין טרפה,} קסבר {אגוני לא מגין} הנוצה. ולכן לא נטרף העוף כשניטלת נוצתו.

(((מתניתין:)))

בהמה שחלתה ונהיתה "{אחוזת הדם}"{, והמעושנת}, שנכנס עשן בגופה, {והמצוננת} שחלתה מחמת צינה, ו{שאכלה הרדופני,} שהוא סם המות לבהמה, {ושאכלה} צואת תרנגולים או ששתת {מים הרעים} - {כשרה.}

{אכלה סם המות או שהכישה נחש} - {מותרת משום טרפה, ואסורה משום סכנת נפשות.}

(((גמרא:)))

{אמר שמואל: הלעיטה חלתית} - {טרפה.}

{מאי טעמא?}

{דמינקבה להו למעיינה.}

{מתיב רב שיזבי,} מהא דתניא: {אחוזת הדם, והמעושנת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, ושתת מים הרעים.}

וכן אם {הלעיטה תיעה, חלתית, ופלפלין.}

{או שאכלה סם המות} -

בכל אלה {כשרה.}

{הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה, מותרת משום טרפה, ואסורה משום סכנת נפשות.}

{קשיא חלתית} דהכא {אחלתית} דשמואל.

{קשיא סם המות} דהכא, דאמרינן כשרה, {אסם המות} דמתניתין, דאמרינן אסורה.

ומתרצת הגמרא: {חלתית אחלתית לא קשיא. כאן בעלין, כאן בקרטין,} בגבעולין, שהם חדים ונוקבים.

{סם המות אסם המות} נמי {לא קשיא. הא} ברייתא, איירי בסם המות {דידה. הא דאדם.}

ופרכינן: {סם המות דבהמה} - {היינו הרדופני?!}

ומתרצת הגמרא: {תרי גווני סם המות.}

{מאי "תיעה"?}

{אמר רב יהודה}: