דף צא - ב

דכתיב שאמרה נעמי לרות {"הנה הוא זורה את גורן השעורים} הלילה ... ויהי בשכבו". שאחר שיגמור בועז לזרות את השעורים, הוא לא ילך לביתו אלא ישכב בשדה. לפי שתלמיד חכם אינו יוצא יחידי בלילה.

{רבי אבהו אמר: מהכא}: דכתיב {"וישכם אברהם בבקר ויחבוש את} חמורו" ולא יצא בלילה.

{ורבנן אמרי: מהכא}: דכתיב {"לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום} הצאן" משמע שההליכה תהא בשעה שאפשר לראות.

{רב אמר: מהכא}: דכתיב {"ויזרח לו השמש} כאשר עבר את פנואל".

{אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אימאום,} בשעה {שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל}: הא דכתיב {"ויזרח לו השמש"}

- {וכי שמש לו לבד} ליעקב {זרחה? והלא לכל העולם זרחה!?}

{אמר רבי יצחק}: הכי קאמר קרא: הכי קאמר קרא: {שמש, הבאה בעבורו,} ששקעה עבורו, בעבר, קודם זמנה, {זרחה} עתה {בעבורו} קודם זמנה!

והיכן מצינו ששקעה השמש עבורו?

{דכתיב "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה",} דמשמע שכבר הגיע לחרן. {ו}לאחר מכן {כתיב "ויפגע במקום",} שהוא בית אל, ומשמע שעדיין לא הגיע לחרן. הא כיצד?

אלא, {כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על} בית אל, שהוא {מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי?!}

{כד יהיב דעתיה למיהדר} לבית אל {קפצה ליה ארעא} והגיע לשם {מיד.} והיינו דכתיב {"ויפגע במקום",} שהמקום בא לקראתו.

כאדם הפוגע בחבירו שבא לקראתו. [וגם יש במשמעות "ויפגע" שהוא מלשון תפילה].

{כד צלי,} לאחר שהשלים תפילתו, {בעי למיהדר} לחרן. {אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? ! מיד בא השמש,} והיינו, ששקעה קודם זמנה. וכדמשמע מהא דכתיב "וילן שם - כי בא השמש", שלפי ששקעה השמש פתאום הוכרח ללון שם, ולא היה יכול להמשיך בדרכו לחרן.

והשתא הוינן במקראות האמורים ב"ויצא יעקב": {כתיב "ויקח יעקב מאבני המקום"}, דמשמע אבנים רבות, {וכתיב} מאידך, {"ויקח את האבן",} דמשמע אבן אחת?

ומתרצינן: {אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת: עלי יניח צדיק זה} את {ראשו!} ו{תנא: וכולן נבלעו} באבן {אחד,} ולכן נאמר "ויקח את האבן", שלבסוף נעשו כולן לאבן אחת.

{"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה".}

{תנא: כמה רחבו של} ה{סולם? שמונת אלפים פרסאות!}

{דכתיב "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו".}

{"עולים"} משמע {שנים} העולים בבת אחת זה ליד זה.

{ו}כן {"יורדים"} משמע {שנים} היורדים בבת אחת.

{וכי פגעו בהדי הדדי} כשנפגשים העולים והיורדים באמצע הסולם - {הוו להו ארבעה} לרוחב הסולם.

{וכתיב ביה במלאך "וגויתו} - {כתרשיש"}, שמידת המלאך היא כמידת ים ששמו "תרשיש". {וגמירי} דים {תרשיש} - {תרי אלפי פרסי הוו!} נמצא שארבעה מלאכים רחבם שמונת אלפים פרסאות, וזה היה רוחבו של הסולם.

{תנא}: המלאכים היו {עולין} בסולם, {ומסתכלין בדיוקנו} צורתו {של} יעקב אבינו החקוקה בכסא הכבוד ל{מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של} יעקב ל{מטה.}

{בעו} המלאכים {לסכוניה} ליעקב מחמת קנאה. {מיד} - {"והנה ה' נצב עליו"} לשומרו.

{אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו!} שעמד הקב"ה לשומרו {כאדם שמניף} במניפה {על בנו,} לצננו מהשרב.

והוינן בהא דכתיב {"הארץ אשר אתה שוכב עליה} לך אתננה ולזרעך". {מאי רבותיה} בהבטחה לתת את השטח הקטן שהוא שוכב עליו?!

ומתרצינן: {אמר רבי יצחק: מלמד, שקפלה הקדוש ברוך הוא לכל ארץ ישראל, והניחה תחת יעקב אבינו,} כדי {שתהא נוחה ליכבש לבניו,} כאילו אינה אלא ד' אמות שהוא שוכב עליהם.

כתיב {"ויאמר שלחנו כי עלה השחר". אמר לו} יעקב למלאך: וכי {גנב אתה או קוביוסטוס} גונב נפשות {אתה, שמתיירא מן השחר?}

{אמר לו: מלאך אני! ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו,} ולכן אני מבקשך שתשלחני.

וזה שאמרנו שהמלאכים אינם אומרים שירה אלא פעם אחת, {מסייע ליה לרב חננאל אמר רב.}

{דאמר רב חננאל אמר רב: שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום. אחת אומרת "קדוש" ואחת אומרת "קדוש" ואחת אומרת "קדוש ה' צבאות".}

{מיתיבי} לרב חננאל מהא דתניא: {חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת! שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום.}

{ואמרי לה: פעם אחת בשבת} בשבוע.

{ואמרי לה: פעם אחת בחודש.}

{ואמרי לה: פעם אחת בשנה.}

{ואמרי לה: פעם אחת בשבוע} בשבע שנים.

{ואמרי לה: פעם אחת ביובל.}

{ואמרי לה: פעם אחת בעולם!}

ועוד הן חביבין ממלאכי השרת: ש{ישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות} בלבד {שנאמר "שמע ישראל ה'". ו}אילו {מלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות} של שבח, {כדכתיב} בשירת המלאכים {"קדוש קדוש קדוש ה' צבאות". ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה. שנאמר} תחילה {"ברן יחד כוכבי בוקר, "} שהם ישראל שנמשלו לכוכבים. {והדר} כתיב - {"ויריעו כל בני אלהים",} שהם המלאכים.

הרי שאין המלאכים אומרים את השם אלא לאחר שלש תיבות, וקשיא לרב חננאל אמר רב דאמר שהם אומרים "קדוש ה'"?

ומתרצינן: {אלא,} כך אמר רב חננאל אמר רב: {אחת אומרת "קדוש" ואחת אומרת "קדוש קדוש" ואחת אומרת "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות".}

ואכתי תיקשי: {והאיכא "ברוך} כבוד ה'" שאומרים המלאכים את השם לאחר שתי תיבות בלבד?