דף צג - א

{חלב שהבשר} של הכסלים {חופה אותו מותר!}

{אלמא} אמרינן: {חלב שעל הכסלים אמר רחמנא} שהוא אסור, {ולא} חלב {שבתוך הכסלים! הכא נמי} אמרינן: חלב {שעל הכליות אמר רחמנא, ולא שבתוך הכליות!}

{גופא: אמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: חלב שהבשר חופה אותו מותר!}

ומקשינן: {איני, והאמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: האי תרבא דתותי מתנא} החלב שעל הכסלים, שמתחת למתנים, {אסיר!} הרי, שאף על פי שהוא מחופה בבשר המתנים, אסור?

ומתרצינן: {אמר אביי: בהמה בחייה} - {פרוקי מיפרקא!} כשהיא הולכת, האיברים שלה נעים והכסלים והמתניים מתרחקים זה מזה, ואז החלב שעל הכסלים הוא גלוי, ואינו מכוסה על ידי המתנים.

{דאמר רבי יוחנן: אנא} - {לאו טבחא אנא, ולאו בר טבחא אנא. ונהירנא,} זכור אני, {דהכי הוו אמרי בי מדרשא: בהמה בחייה} - {פרוקי מיפרקא!}

{אמר רבי אבא אמר רבי יהודה אמר שמואל: חלב שעל המסס ובית הכוסות} - {אסורין, וענוש כרת} האדם האוכלן. {וזהו חלב שעל הקרב!} כלומר אף הוא בכלל חלב שעל הקרב, אף על פי שאינו עיקר החלב שעל הקרב [עיין רש"י].

{ואמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: האי תרבא דקליבוסתא,} חלב שעל העצם ששמו קליבוסתא - {אסור, וענוש כרת. וזהו חלב שעל הכסלים!}

{ואמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: חוטין שביד,} שבכתף הבהמה, {אסורין.}

{אמר רב ספרא: משה!} כלומר תמיהני על תלמיד חכם כמותך שאסרת חוטין שביד, ד{מי אמר רחמנא לא תיכול בישרא?!}

{אמר רבא: משה!} תימה על רב ספרא, {מי אמר רחמנא אכול דמא?!} שמחמת הדם שבו הוא אסור.

ואי {חתכיה ומלחיה} להני חוטין, והוציא מהם הדם, {אפילו ל}בשל {בקדירה נמי} [ולא רק בצלי] {שפיר דמי!}

{אמר רב יהודה אמר שמואל: ריש מעיא באמתא} האמה הראשונה של המעים, בתחילת יציאתם מהקיבה - {בעי גרירה!} צריך לגרור שם את החלב שעליהן. {וזהו חלב שעל הדקין,} שנחלקו בו תנאים לעיל [מט - ב] אם הוא אסור משום חלב.

{ואמר רב יהודה: חוטין שבעוקץ,} שבזנב{, אסורין} משום חלב.

ומבאר: {חמשה חוטי אית ביה בכפלא} בעוקץ: {תלתא מימינא} של הבהמה {ותרתי משמאלא.} הני {תלתא} דימינא {מפצלי} כל אחד מהם {לתרי תרי.} והני {תרי} דשמאלא {מפצלי} כל אחד מהם {לתלתא תלתא.}

ויש {נפקא מינה} לדעת את כל הפיצולים: {דאי שליף להו עד דחמימי} - {משתלפי}. שבעוד הבשר חם, תיכף לאחר שחיטה, נשלפים בקלות כל החוטין עם פצוליהם. {ואי לא, בעי חטוטי בתרייהו} אחר כל פצולי החוטין.

{אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: חמשה חוטי הוו}. בחמש מקומות בבהמה נמצאים חוטין האסורין. {תלתא} מהם אסורין {משום תרבא,} חלב. {ותרין} מהם אסורין {משום דמא.}

ואלו הן:

{דטחלי}, חוטי הטחול, {ודכפלי} של העוקץ, {ודכוליתא} של הכליה - אסורין {משום תרבא.}

{דידא,} חוטי היד, {ודלועא} של הלחי - אסורין {משום דמא.}

{למאי נפקא מינה,} משום איזה איסור הם אסורים? ד{הני ד}אסירי {משום דמא} - {אי מחתך להו ומלח להו, שפיר דמי,} שהרי יצא מהם הדם. ואילו {הנך} דאסירי משום תרבא - {לית להו תקנתא!}

{אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה: חמשה קרמי הוו.} בחמש מקומות נמצאים קרומין האסורין. {תלתא} אסורין {משום תרבא, ותרי משום דמא.}

ואלו הם:

{דטחלי דכפלי ודכוליתא,} כל הקרומין הללו אסורין {משום תרבא.}

{דביעי} קרום שעל ביצי הזכר {ודמוקרא} ושעל המוח אסירי {משום דמא.}

{רב יהודה בר אושעיא הוה קא קליף ליה} את הקרום שעל ה{טחלא, ללוי בריה דרב הונא בר חייא. הוה קא גאים ליה מעילאי} היה קולף רק בעליונו של הטחול. {אמר ליה} לוי לרב יהודה: {חות ביה טפי!} הורד וקלוף גם מלמטה.

{אתא אבוה} דלוי, {אשכחיה, אמר ליה} ללוי: {הכי אמר אבוה דאמך משום דרב, ומנו, רבי ירמיה בר אבא: לא אסרה תורה אלא} קרום {שעל הדד בלבד!} על מקום עביו של הטחול, שהוא מלמעלה.

ומקשה לוי לאביו: {איני. והאמר רב המנונא: תנא: קרום שעל הטחול אסור, ואין חייבין עליו} כרת משום חלב!

והוינן בה: {היכי דמי? אילימא} קרום {שעל הדד, אמאי אין חייבין עליו?} והרי זהו חלב הקרב. {אלא} ודאי {דכוליה.} הקרום של כל הטחול שאינו על הדד, שהוא אסור, אף על פי שאין חייבין עליו, ואם כן כיצד רוצה אתה להתיר לכתחילה את הקרום שאינו על הדד?

{אמר ליה} אבוה דלוי: {אי תניא תניא!}

{גופא: אמר רב המנונא: תנא: קרום שעל הטחול אסור ואין חייבין עליו. קרום שעל גבי כוליא אסור ואין חייבין עליו.}

ומקשינן: {והתניא: חייבין עליו,} בין בקרום שעל הטחול ובין בקרום שעל גבי כוליא?

ומתרצינן: {טחול אטחול לא קשיא: הא} דחייבין עליו היינו על הקרום ש{כנגד הדד. הא} דאין חייבין עליו היינו {שלא כנגד הדד.}

{כוליא אכוליא נמי לא קשיא: הא} דחייבין עליו {בעילאה,} הקרום העליון שעל הכליה, שהוא חלב ממש. {הא} דאין חייבין עליו {בתתאה} הקרום התחתון.

{ביעי חשילתא} ביצי הבהמה [זכר] שנתלשו ומחוברים בצורה רופפת לגוף הבהמה - פליגי בה {רב אמי ורב אסי.}

{חד אסר} לאכלם אפילו אחר שחיטת הבהמה, דחשיב כאילו נתלשו לגמרי מהבהמה בעודה חיה, והשחיטה של הבהמה לא הועילה להם, כי הרי הם אבר שנתלש מן החי.

{וחד שרי,} כיון שעדיין מחוברים הם מעט לבהמה הרי הם חלק ממנה, וניתרים בשחיטת הבהמה.