ומשנינן: {שאני חלב} מגיד הנשה, {ד}חלב {מפעפע} ומתפשט בכל הבשר אפלו בצליה, ואילו גיד הנשה נצמת בצליה, ואינו יוצא אל תוך הבשר.
ופרכינן: {ובחלב} שנצלה עם בשר, מי {אסור} הבשר?
{והאמר רבה בר בר חנה: עובדא הוי קמי דרבי יוחנן, בכנישתא דמעון, בגדי שצלאו בחלבו, ואתו ושיילוה לרבי יוחנן, ואמר: קולף} מבשר הגדי {ואוכל} אותו - {עד שמגיע לחלבו!}
ומוכח שגם חלב אינו מפעפע בצלייה!?
ומשנינן: {ההוא} גדי - {כחוש הוה!}
{רב הונא בר יהודה אמר}: ההוא - {כוליה,} כליה, שצלאה {בחלבה הוה, ושריא} רבי יוחנן משום שמפסיק הקרום בין החלב לכליה ואין החלב יכול לבעבע דרך הקרום אל הכליה.
{רבין בר רב אדא אמר}: ההוא - {כילכית,} שקץ דגים קטנים, שטוגנו {באילפס,} במחבת יחד עם בשר, {הוה, ואתו שיילוה לרבי יוחנן. ואמר להו} רבי יוחנן: {ליטעמיה קפילא ארמאה,} נחתום עובד כוכבים, ויאמר לנו אם ניכר טעם האיסור בבשר, וסמכינן עליו כשמשיח לפי תומו, שאינו יודע שאנו שואלים אותו בדבר איסור והיתר.
{אמר רבא: מריש,} בתחילה, {הוה קא קשיא לי הא דתניא: קדרה שבשל בה בשר} - {לא יבשל בה חלב! ואם בשל} - בדקינן לה {בנותן טעם!} שאם ניכר טעמו של הבשר בחלב, הרי התבשיל נאסר מדין בשר וחלב שהתבשלו יחד.
וכן קדרה שבישל בה {תרומה} - {לא יבשל בה חולין! ואם בשל} - בדקינן לה {בנותן טעם!}
והכי הוה קשיא ליה לרבא: {בשלמא תרומה} שהתבשלה בקדרה ולאחר מכן בישל באותה קדרה חולין, {טעים לה כהן,} שמותר לו לאכול בתרומה, ויאמר לנו אם יש בה בנותן טעם. {אלא בשר} שהתבשל {בחלב} - {מאן טעים ליה!?} והרי הכל אסורין בו!? אבל {השתא, דאמר רבי יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה,} הרי {הכא נמי,} בבשר בחלב, {סמכינן} על טעימתו של {קפילא ארמאה!}
{אמר רבא: אמור רבנן} בכמה מקומות ששיעור הביטול הוא {בטעמא,} שקבעו את שיעור הביטול ב"נותן טעם".
{ואמור רבנן} במקומות אחרים, וכגון הכא, דאמר רבי יוחנן שבדקינן לה {בקפילא.}