ומתרצינן: {תרי} {ע} {מיעוטי כתיבי} בפסוקים אלו. {הכא}, בתרומת הדשן, {כתיב "ושמו}", שמשמע דווקא הוא ולא אחר. ו{התם}, בעגלה ערופה, {כתיב "הערופה}". וכיון שכתובים מיעוטים, אפילו מאן דאמר שתמיד שני כתובים הבאים כאחד מלמדים, מודה שכאן אין מלמדים, שמשמע דווקא אלו ולא אחרים.
ומקשינן: {ותלתא קראי} "לכם", "לכפר", ו"הוא", {למה לי בדם}, הרי מאחד מהם ממעטים מעילה?
ומבארינן: {חד} פסוק - {למעוטי} דם מדין {נותר}, שאם נתותר דם ואכלו, אינו חייב משום נותר. {וחד} - {למעוטי} דם {ממעילה} כפי שאמרנו לעיל. {וחד} - {למעוטי מטומאה}, שאם אכל את הדם בטומאת הגוף, אינו חייב משום טומאה.
{אבל} למעט דם {מפגול}, דהיינו שפיגל בזבח ואכל מדמו - {לא צריך קרא. דתנן: כל} דבר {שיש לו מתירין, בין} שמתירין אותו {לאדם}, כגון בשר קדשים, שזריקת הדם מתירתו לכהנים באכילה, {ובין} שמתירין {למזבח}, כגון איברי עולה, שזריקת הדם מתירתה להקטיר למזבח, {חייבין עליו משום פגול}. אבל אם אין לו מתירים - אין חייבים עליו משום פיגול. {ודם} אין לו מתירים, שהרי הוא {גופיה מתיר הוא}.