{שלשה שבתבואה:} {ע} {הלקט השכחה והפאה.} מנלן?
{דכתיב "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך" וגומר.} היינו פאה ולקט. ונאמר עוד "{כי תקצור קצירך בשדך, ושכחת עומר בשדה",} דהיינו שכחה.
{שנים שבאילן} דהיינו {השכחה והפאה,} מנלן?
{דכתיב "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך", ותנא דבי רבי ישמעאל: שלא תטול תפארתו ממנו.} והיינו פאה [כפי שנתבאר לעיל]. וממה שכתוב "{אחריך"} דרשו: {זה שכחה,} וכדלעיל ששכחה אינה אלא לאחריו (1).
{וכולן אין בהן טובת הנאה לבעלים. מאי טעמא?}
משום שבכל אלו לשון {עזיבה כתיבא בהו,} ומשמעות לשון "עזיבה" היא שיניחן במקומן בהפקר ולא שיחלקם כרצונו. [והיינו שבחלק נאמר "תעזוב". ובחלק נאמר "תהיה" שמשמעותו עזיבה, שישאירם במקומם ואינו נותנם בעצמו כרצונו].
ומבררת הגמרא את מקור הדין ששנינו בברייתא "{ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו"} - {דכתיב "ולקט קצירך לא תלקט} - {לעני ולגר תעזוב אותם"} - {להזהיר עני על שלו.} וכך נדרש מקרא זה: "ולקט קצירך לא תלקט - לעני!" דהיינו שאת העני נמי אני מזהיר שלא ילקט.
ומה ששנינו "{ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים"} - {מאי טעמא?} - כי לשון "{נתינה" כתיבא ביה.} שנאמר "ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה", ולשון נתינה משמעותה שבידו ליתן למי שירצה.
ומה ששנינו לגבי מעשר עני המתחלק בתוך הבית "{ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו"} - מנלן?
{דאמר רב אילעא: גמר} גזרה שוה "{לגר} - {לגר" מהתם} - מלקט, שנאמר בו "ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר". ודרשו: {מה להלן} בלקט {מוזהר עני על שלו} כמו שדרשו לעיל, {אף כאן} - במעשר עני (2), {מוזהר עני על שלו} (3){.}
שנינו בברייתא: {ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי.}
ומדייקת הגמרא: {הא מלוי לכהן} - {מוציאין} את המתנות {! אלמא איקרו} הלויים "{עם",} ולכן נוטלין מהן את המתנות משום שנאמר "מאת העם זובחי הזבח", ולכאורה תמוה שהרי לעיל מסתפק רב אם לויים נקראו" עם"?
ומבארת הגמרא: מה ששנינו שמוציאין מלוי לכהן - מדובר על "{כגון זרוע" ולא} על "{זרוע"} ממש. {ומאי ניהו "}כגון זרוע"? - {מעשר ראשון!} שאותו מוציאין מלוי לכהן [ומה שהעדיפה הברייתא להגדיר זאת "כגון זרוע" משום שהפסוק "מאת העם זובחי הזבח" נאמר לגבי זרוע לחיים וקבה, ולכן רצתה לדמותו לזרוע].
ותמהה הגמרא: "{מעשר ראשון"?!} הרי {דלוי הוא} לכתחילה, ואיך מוציאין אותו ממנו ונותנין לכהן?
ומבארת: {כרבי אלעזר בן עזריה} היא, שלדעתו מעשר ראשון ניתן לכהן.
{דתניא: תרומה} ניתנת {לכהן, מעשר ראשון ללוי, דברי רבי עקיבא. רבי אלעזר בן עזריה אומר}: מעשר ראשון ניתן {אף לכהן} (4){.}
ומקשה הגמרא: {אימר דאמר רבי אלעזר בן עזריה} שמעשר ראשון ניתן "{אף לכהן",} אבל לתת דווקא {לכהן ולא ללוי מי אמר?} ואם כן למה מוציאין מלוי לכהן, הרי נותנין אף ללוי?
ומתרצת הגמרא: {אין! לבתר דקנסינהו עזרא} ניתן דווקא לכהן ולא ללוי, כי עזרא קנס את בני לוי משום שהם לא עלו בימיו לארץ ישראל (5).
ועדיין מקשה הגמרא: {אימר דקנסינהו עזרא} לבני לוי {דלא יהבינן להו,} אבל ל{משקל מינייהו מי אמר?}
ולכן חוזרת בה הגמרא: {אלא,} מה שאמרו לעיל "{כגון זרוע} - {ולא זרוע",} אין הכוונה למעשר ראשון, כי באמת אין מוציאין אותו מידי הלוי אם נטלו. {ומאי ניהו"} כגון זרוע"
- {ראשית הגז!} שבו לא נאמר "מאת העם", ולכן גם הלויים חייבים בנתינתו.
{תא שמע: זה הכלל, כל דבר שהוא בקדושה} - שהוא קדוש ואסור לזרים, {כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה,} אם נתנם ישראל ללוי, {מוציאין אותן מידם} של הלויים ונותנין לכהן (6). {וכל דבר שאינו בקדושה, כגון הזרוע והלחיים והקבה} שבאין מבהמות חולין - {אין מוציאין אותו מידם.} מוכח שלויים לא נקראו עם ולכן אין מוציאין מידם, ואם כן למה רב הסתפק בכך?
ומתרצת הגמרא: כוונת הברייתא ש"כגון הזרוע" אין מוציאין אותו מידם, {כגון זרוע} - {ולא זרוע} ממש, {ומאי ניהו? מעשר ראשון, ולבתר דקנסינהו עזרא,} שינתן רק לכהנים ולא ללויים. ואף על גב שניתן רק לכהנים, אם ניתן ללוי - אין מוציאין מידו. אבל באמת יתכן שהלויים נקראים "עם", וזרוע ממש מוציאין מידם.
{תא שמע}: ישראל {השוחט לכהן ו} - או - {לעובד כוכבים, פטור מן המתנות,} כי כהן ועובד כוכבים פטורין מן המתנות. משמע, {הא} השוחט {ללוי ולישראל} - {חייב!} מוכח שמוציאין מיד הלוי את המתנות!
דוחה הגמרא: לא, {לא תימא "הא ללוי ולישראל חייב", אלא אימא} רק {"הא לישראל חייב",} ובאמת השוחט ללוי פטור משום שאין מוציאין מידו.
ומקשה הגמרא: {אבל} השוחט {ללוי מאי, פטור!? אי הכי} למה שנינו השוחט לכהן ולעובד כוכבים, {ליתני} חידוש גדול מזה: {השוחט ללוי ולעובד כוכבים פטור מן המתנות,} ונשמע שאפילו אם שחט ללוי פטור משום שאין מוציאין מידו? {ועוד} קשה: {הא תניא} בפירוש: {השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות,} אבל אם שחט {ללוי ולישראל} - {חייב!} וקשה על רב שהסתפק אם לויים נקראו עם, שהרי כאן מוכח שנקראו "עם"!
{תיובתא דרב!}
{אמר לך} רב: האי דמספקא לי אי לויים איקרו עם או לא - {תנאי} [מחלוקת תנאים] {היא.}
{דתניא}: כתיב בעבודת יום הכפורים "{וכפר את מקדש הקדש",} ודרשינן: {זה לפני ולפנים.} שעבודת פר ושעיר מכפרת על טומאה שאירעה בפנים. והאי דכתיב "{אהל מועד"} דרשינן: {זה היכל!} דמכפרת על טומאה שאירעה בהיכל. והאי דכתיב "{ועל המזבח"} - {כמשמעו,} שמכפר על מי שעבד בטומאה במזבח. והאי דכתיב "{יכפר"}
דרשינן: {אלו העזרות} - טומאה שאירעה בעזרה. " {כהנים"} - {כמשמעו. "עם הקהל"}
- {אלו ישראל. "יכפר"} - {אלו הלויים.}
{ותניא אידך} דדרשינן "{יכפר"} - {אלו עבדים} [כנענים דבעו כפרה משום דחייבים במצוות כאשה, ואשה צריכה כפרה, דכל מקום דכתיב עונש, איש ואשה שווין].
{מאי לאו, בהא קמיפלגי} הנך מתנייתא: {דמר} - תנא דברייתא בתרייתא - {סבר} לויים {איקרו עם} והוו בכלל קרא ד"עם הקהל", ואייתר קרא ד"יכפר" למילף עבדים. {ומר} - תנא דברייתא קמייתא - {סבר} לויים {לא איקרו עם,} ולא הוו בכלל "עם הקהל", הלכך דרשינן להו מהא דכתיב "יכפר" ולא אייתר קרא לעבדים.
ותמהינן: {ורב, אי סבירא ליה כהאי תנא} - {לימא} כותיה, {ואי סבירא ליה כהאי תנא} - {לימא} כותיה?
ומבארינן: רב {מספקא ליה אי כהאי תנא אי כהאי תנא.}
{דרש מרימר: הלכתא כוותיה דרב} דמספקא ליה, והלכך לא שקלינן מלויים אם נטלו מתנות (7).
{ו}עוד דרש ד{הלכתא כותיה דרב חסדא} דאמר דהמזיק מתנות כהונה או אכלן - פטור.
{עולא היה יהיב מתנתא לכהנתא} [כהנת] ואפילו נשואה אשת ישראל, שהרי אינן אסורין לזרים, דלית בהו קדושה. ואי משום דכתיב "ונתן לכהן", סבר עולא דאפילו כהנת במשמע (8).
{איתיביה רבא} לעולא: {מנחת כהנת נאכלת} - נאכלין שיריה כמנחת ישראל.
{מנחת כהן} - {אינה נאכלת,} דכתיב בה "כליל תהיה". {ואי אמרת} דהיכא דכתיב {"כהן"} - {ואפילו כהנת} במשמע, אם כן אמאי מנחת כהנת נאכלת, {והכתיב "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"} ואפילו כהנת במשמע?