דף קמב - א

ו{אי} מדובר {ב}ערב {יום טוב}, ובא רב יהודה לשאול את שמואל היאך יעשה כדי שלא יהיו מוקצה ביום טוב, הרי {ע} {בעומד ואומר: זה וזה,} ביצה זו או אפרוח זה, {אני נוטל} למחר {! סגיא.} כי על ידי כך לא הוי מוקצה.

{מבארת הגמרא: הנהו} ביצים, {פירי חדתי הוו,} שמעולם לא עמדה האם מעליהם, {דלוי בר סימון גופיה לא הוה קני להו,} שהרי אסור לזכות בהן כל זמן שהאם עליהן. {והכי קאמר ליה} שמואל: {זיל וטריף אקן, דליתגבהו} האמהות, {ו}אז {ניקנינהו לוי בר סימון} לביצים. {והדר, ליקנינהו} לוי בר סימון {ניהלך ב}קנין {סודר.}

(((מתניתין:)))

{לא יטול אדם אם על בנים אפילו} כדי {לטהר את המצורע} (1){. ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר,} שאין בה חסרון כיס אלא בדבר מועט כאיסר, {אמרה תורה "למען ייטב לך והארכת ימים", קל וחומר על מצות חמורות שבתורה} (2){.}

(((גמרא:)))

{תניא, דבי רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה ש}כתוב {מתן שכרה בצדה,} דהיינו שבסמוך לציוויה בתורה נאמר גם מתן שכרה, {שאין תחיית המתים תלויה בה.}

וביאר מקורו בתורה: שהרי {בכבוד אב ואם כתיב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", ובשילוח הקן כתיב "למען ייטב לך והארכת ימים".} אם כן, בשתי מצוות אלו נאמר מתן שכרן בצידן.

{הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה} [בית גדול] {והבא לי גוזלות,} והלך הבן {ועלה} לבירה, {ושלח את האם ולקח את הבנים,} הרי קיים שתי מצוות שמתן שכרן בצידן, {ו}אירע ש{בחזרתו נפל ומת. היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה?}

{אלא,} בהכרח שכך כוונת הכתוב: {"למען יאריכון ימיך", בעולם שכולו ארוך. "ולמען ייטב לך", לעולם שכולו טוב.} דהיינו, לאחר תחיית המתים, שאין אז היזק ויסורין אלא רק טובה (3).

ודנה הגמרא: {ודלמא} "למען ייטב לך והארכת ימים" היינו בעולם הזה, ובאמת מעולם {לא הוה הכי,} מעשה מעין זה, שקיים אדם מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ומת בחזרתו?

מתרצת הגמרא: {רבי יעקב, מעשה} כזה {חזא} בעצמו, ומשום כך הוכיח שכוונת הכתוב לעולם הבא (4).

ומקשה הגמרא: {ודלמא מהרהר בעבירה הוה,} ומשום כך מת?

דוחה הגמרא: {מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה,} ואינו נחשב כעובר עבירה.

ועדיין מקשה הגמרא: {ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה, דכתיב "למאן תפוש את בית ישראל בלבם". ואמר רב אחא בר יעקב: זו מחשבת עבודה זרה!} שהקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ונחשבת כאילו עבדו עבודה זרה?! (5)

מבארת הגמרא: {הכי קאמר} רבי יעקב: {אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא, תהני ליה} המצוה {ותגן עליה דלא ליתי לידי הרהור ו}על ידי הרהור עבירה {ליתזק! אלא} על כרחך, {שכר מצות בהאי עלמא ליכא.} ושכר הכתוב בתורה, לעולם הבא נאמר.

ומקשה הגמרא: היאך מת אותו בן, {והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקים!} והרי שליח מצוה הוה?

מתרצת הגמרא: דברי רבי אלעזר שאינן ניזוקין נאמרו רק בהליכתם לעשיית המצוה.

אבל {בחזרתם} מעשיית המצוה {שאני,} שיכולים אז להנזק. (6)

{ומקשה הגמרא: ו}הרי מצינו שרבי אלעזר אמר דבריו גם בחזרתם, כי {האמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן?}

מבארת הגמרא: סולם שעלה עליו אותו הבן להוריד גוזלות, {סולם רעוע הוה} ומועד ליפול ממנו. (7) {ומקום דקבוע ו}שכיח {היזקא שאני. דכתיב,} כשצוה ה' את שמואל ללכת למשוח את דוד למלך, {"ויאמר שמואל: איך אלך, ושמע שאול והרגני".} מוכח, כי אף על פי שהלך שמואל בשליחותו של מקום והיה שליח מצוה, חשש שמא יהרג משום דשכיח היזקא, שודאי ירצה שאול להרגו על שמשח אדם אחר למלך.

{אמר רב יוסף: אלמלא דרשיה "אחר" להאי קרא} "למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך" {כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא.} (8)

{מאי חזא} אחר?

{איכא דאמרי: כי האי מעשה חזא,} שמת הבן בחזרתו.

{ואיכא דאמרי: לישנא} [לשונו] {דרבי חוצפית המתורגמן} שנהרג על ידי המלכות {חזא, דהוה מוטלת באשפה. אמר} אחר: {פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר?!}

{והוא לא ידע} את פירושו האמיתי של הכתוב, {ד"למען ייטב לך", בעולם שכולו טוב. "ולמען יאריכון ימיך", בעולם שכולו ארוך.}

(((הדרן עלך פרק שילוח הקן וסליקא לה מסכת חולין)))