הלכה א* מתני' באחד באדר משמיעין על השקלים. ב''ד שולחין בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהם ולמה באחד באדר מפרש בגמ': ועל הכלאים. מכריזין שימענטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה: בט''ו בו קוראין את המגילה בכרכים. המוקפין חומה מימות יהושע בן נון איידי דבעי למתני דבט''ו באדר שלחנות יושבים במדינה תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום ולהכי לא תני שבי''ד קורין את המגילה בשאר עיירות דלא חש למיתני מה שנעשה בכל החדש: ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות. והשווקים שנתקלקלו בימות הגשמים בשביל עולי רגלים א''נ בשביל הרוצחים בשגגה כדכתיב תכין לר הדרך: ואת מקוות המים. אם נתרבה בהם טיט מנקין אותן ואם נחסר שיעורן ממשיכין להן מים וממלאין אותן: כל צרכי רבים. מפרש בגמרא: ומציינין את הקברות. שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי טהרות והציון הוא שממחים סיד ושופכין אותו סביב הקבר ובימות הגשמים היה הסיד נמוח וצריך לחזור ולציינו: גמ' בעונתן. בזמנן קודם ר''ח ניסן כדי שיכולין לתרום תרומת הלשכה שממנה לוקחין קרבנות לצרכי השנה הבא מניסן ואילך ולכך משמיעין באחד באדר שלשים יום קודם: תרומת הלשכה הוא התרומה שתורמין מן הלשכה שנתנו . בתוכה כל השקלים כדתנן לקמן פ''ג: ומר ר''ש בר''י. [ואמר] דהיינו טעמא דתורמין הלשכה דוקא בר''ח ניסן: כתחלתה. כמו שהיתה חרומה ראשונה בשעה שהוקם המשכן שהיתה בר''ח ניסן כן לדורות נמי מר''ח ניסן מתח. לין לתרום מן החדש: נאמר כאן חדשי. זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה: ונאמר להלן חדשי. ראשון הוא לכם לחדשי השנה: שבק רבי טבי וכו'. הניח ר' טבי רישא דברייתא ואמר הסיפא לחוד: דל כן. ולא נכון לעשות בן שקיצר במקום שהיה לו להאריך דמסיפא לא שמעי' דמדאורייתא צריך להביא מן החדש: ת''ל בחדשו לחדשי. דה''מ למכתב זאת עולת החדש: בחדש אחד כו'. וה''פ זאת עולת החדש בחדשו שיחדש ויביא מתרומה חדשה לכל חדשי השנה: יכול בא. זה חודש שירצה. יתרום לכל חדשי השנה: ויתנו קול ביהודה ובירושלם. להביא לה' משאת משה עבד ה' והיינו השקלים ש''מ שנכריזין על השקלים: תמן תנינן. מגילה פ''ק: אף שימוע שקלים וכלאים איכא. בין אדר ראשון לשני שאין משמיעין אלא בשני: ר' חלבו וכו' עד זמן קרייתה ל''ג: ויאות. שפיר קאמרת דשימוע שקלים וכלאים אינן אלא בשני: עד כדון וכו'. עדיין יש בשנה קודם ר''ח ניסן ששים יום ולמה יקדמו כל כך: עד כדון אינון דקיקין. עדיין הצמחים דקים ואינן ניכרין לידע אם הם כלאים: מעתה. דעיקר טעם הכרזה כדי שיביאו בעונתן דוקא א''כ למה משמיעין על שקליהם באדר הא אי אפשר להן להביאן קודם ר''ח ניסן וי''ג מראשו של חורף וה''פ לפי דבריך צריכין בני בבל להשמיע בראשו של חורף כדי שיבואו לירושלם בראש חודש ניסן: והא תנינן. לקמן פ''ג: בפרוס הפסח. היינו מ''ו יום דפרוס לשון מחצה הוא ושלשים יום קודם החג שואלין ודורשין: ה''נ א''כ. לפי משמעות משנה זו נאמר דג' זמנים אלו קבעו לתרום משקלי הקרובים לירושלם בפסח והרחוקים קצת בעצרת והרחוקים ביותר בחג נמצא שדי אף לבני בבל בהכרזת אדר שעדיין יש פנאי שיביאו
טוען...