דף יג - ב

השנויים שם ברישא דמתני': לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה נפשו למות: שהתקין מדרש וכו'. שדורשין אותן ברבים ואף זה שמוסר נפשו לה' יהיה לו חלק בתורת ה' כר''ע: ה''ג ואת עצומים אלו אנשי כנסת הגדולה שהתקינו כללין ופרטין בתורה: מה ת''ל סופרים מאי רבותייהו דשבחינהו קראי בהכי: ספורות ספורות. שקבצו בחכמתן כל החלוקות שבדינין ושמו להן מספר ככל הנך דמייתי: חמשה לא יתרומו. בריש מסכת תרומות: ה' דברים חייבין בחלה. ריש פ''ק דחלה: ט''ו נשים. רפ''ק דיבמות: ל''ו כריתות. ריש כריתות: י''ג דבר וכו'. ריש טהרות: ד' אבות נזיקין. ריש בבא קמא: ל''ט אבות מלאכות. שבת פרק כלל גדול: מה ת''ל סופר. דכתיב לטזרא הכהן סופר: סופר דברי מצות ה' וסופר בתרא ל''ל: אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה. שמנה כל האותיות שבתורה שבכתב ועשה המסורת: כך היה סופר בדברי חכמים. למנות ההלכות: הראשונים חרשו כו'. איידי דמייתי שהראשונים עשו ספורות להקל על המעיינים מיית. נמי הא דר' חגי: ואנו אין לנו מה לאכול. כלומר אף על פי שהראשונים עשו כל הפעולות להקל עלינו עדיין קשה עלינו להבין ד''ת על בוריין: אין הוון וכו' אם היו הראשונים מלאכים אנו בני אדם אבל אם היו הן בני אדם אנחנו כחמורים לרוב פחיתותינו: א''ר מנא. באותה שעה אמרו אפי' לחמורו של ר''פ בן יאיר לא דמיין: חמרתא דר''פ בן יאיר. גנבוה לסטים בלילה והיתה טמונה אצלם שלשה ימים ולא טעמה כלום: בתר שלשה ימים. נמלכו להחזירה אמרו הוציאוה מכאן שלא תמות אצלינו ויהיה ניכר הגניבה: אפקונה. הוציאו אותה והלכה מעצמה ועמדה על פתח ביתו של ר''פ והתחילה לצעוק: א''ל ר' פנחס. פתחו הדלת לעניה זו דהא שלשה ימים שלא אכלה כלום: פתחן לה. ונכנסה: אמר להן. ר''פ תנו לה לאכול ונתנו לפניה שעורים ולא רצתה לאכול: אמר לון. ר''פ וכי מתוקנים הם השעורים שאין בהם פסולת: וארימתון דמיין. הפרשתן מהם דמאי: אמרון ליה. לא כך למדתנו רבינו הלוקח פירות מעם הארץ לזרע או להאכילן לבהמה פטורין מן הדמאי דכיון דרוב עמי הארץ מעשרין הן לא גזרו באלו כיון שאינו אוכל מהן בעצמו: קמח לעורת. לעבדן ושמן לנר פטור מן הדמאי וזו נמי למה אינה אוכלת: אמר לון. ר''פ מה נעשה לעניה זו שהיא מחמרת על עצמה הרבה והפרישו דמאי ואכלה: שיודעין לדבר. בשבעים לשון וכו' ראויין לשמוע שהן מבינין שבעים לשון אע''פ שאינן יודעין להשיב: ה''ז ראויין לסנהדרין וכשרה על צד הדוחק: שלשה. שיודעין לדבר: ארבעה. שידעום לדבר ה''ז מעולה: יבשה א''י. שלא ירדו הגשמים ולא ידעו מאין להביא העומר: והוה תמן שם: חד אלם. שאינו שומע ואינו מדבר: . צריפין. הוא סוכה שאין לה גג אלא חדה מלמעלה ועשויה מערבה: אייתוני' וכו'. הביאוהו לפני פתחיה להבין ממנו באיזה מקום הוא: א''ל. מי איכא מקום בא''י ששמו גגות צריפין או צריפין גגות והלכו לשה ומנאו: נשדף. נלקה בשדפון: סוכרא חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול: שופעת דמים כמעיין. ומביאה קן אחד חובה א' חטאת ואחד עולה כדין זבה: בעינה סיכנה. וזו קן נדבה וכולן עולות: בים סכנה. בעברה תוך הים היתה בסכנה וזו לנדרה ועולות הן: זאב בא ליטול את בנה. ונדרה קן אחד להצלת בנה: ע''י שהיו הכהנים וכו' והיו באין לידי חולי מעיים. לכך היו צריכין לרופא לרפאותן והלכך אף הוא נחשב מהממונים שהיו במקדש שאף הוא נטל שכרו מתרומת הלשכה דצרכי קרבן הוא שיאכלו הכהנים בשר קרבנות השמנים ולא יבוא לידי נותר: ושותין מים. שאסורים לשתות יין בעזרה: והוה ידע. בן אחיה איזה יין יפה למעיים לעצרן ואיזה יין טוב לרפואתן שע''י הצינה המעיים מתרפאין או מתעצרים יותר מדאי: והוה ידע. איזה סלע מוציא מים צוננים ואיזהו מים חמים