יא-ב קֹדֶם לָזֶה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן יִרְאַת שָׁמַיִם וּבְכִיָּה, לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ תִּינוֹק הַבּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו, שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ כָּל כָּךְ מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עָנָה וְאָמַר: כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵעִנְיְנֵי תְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם, כִּי אֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁאֲנִי מִתְחָרֵט מְאֹד וּמִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עוֹד בְּשׁוּם אֹפֶן.
וְאָמַר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל-זֶה הַדִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו עַל הָעֲגָלָה כְּשֶׁנָּסַע עִמִּי, מֵעִנְיַן רַבִּי נַחְמָן-נָתָן כַּנַּ"ל, וְאָמַר שֶׁזֶּה מַעֲשֵׂה בַּעַל-דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה וְכָבֵד בְּיוֹתֵר אַחַר-כָּךְ. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: הֲלֹא אָמַר שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁפָּגַע בָּנוּ רַבִּי מֵאִיר אָמַר זֹאת. עָנָה וְאָמַר, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְאוֹמְרוֹ אָז. וְאָמַר, כִּי הָיוּ צְרִיכִין לְהַמְתִּין לִבְלִי לְאוֹמְרוֹ אָז, וְאִם הָיָה מַמְתִּין לֹא הָיָה אוֹמְרוֹ כְּלָל: