לד-ב אֶפְשָׁר כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֵיסֶח הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל דַּעְתָּם שְׁכְּבַר הוּא, וּבֶאֱמֶת כְּבָר הוּא בָּא וְהִנֵּה הוּא וְכוּ'. וְהוֹדֶה לְדְּבָרַי, וְאָמַר שֶׁכָּךְ כָּתוּב "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ" (ירמיה ל'). אַחַר-כָּךְ נִתְעוֹרֵר וְאָמַר: זֶה אָמַר רַב נַחְמָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְּרִין: "אִי מִן חַיֵּי אֲנָא הוּא", שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ". בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.
(אָמַר הַמַּעְתִּיק: מַאֲמַר זֶה הַנַּ"ל אָמַר מוֹרֵנוּ מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל אֶל אַדְמוֹ"ר זַ"ל אַחַר שֶׁאָמַר הַמַּאֲמַר הַמּוּבָא "דַּע שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת וְכוּ'" (בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן כ"ח). וּמוֹרֵנוּ מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל מֵעֹצֶם הַרְגָשָׁתוֹ בְּזַכּוּת לְבָבוֹ אֶת עֹמֶק נוֹרָאוֹת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים עַד כִּי בָעַרוּ בְקִרְבּוֹ כְּשַׁלְהֶבֶת מַמָּשׁ, לֹא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק וַיִּתֵּן אֶת קוֹלוֹ בִּפְנֵי כָל הַנִּצָּבִים עָלָיו אֶת הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, אֶפְשָׁר כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ וְכוּ'):