ט פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כִּי-אִם כְּשֶׁמִּתְקָרְבִין לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר (נ"א: שֶׁבְּדוֹרוֹ).
עָנָה וְאָמַר: קֹדֶם שֶׁנִּמְצָא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעַצְמוֹ. אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר נִמְצָא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי-אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.
וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אַיי סֶע אִיז פַאר הַאנְדֶין עֶפֶּעס אַזַאךְ קֶען מֶען פַארְט נִיט לִשְׁמוֹר אַז סֶע אִיז שׁוֹין פַאר הַאנְדֶין קֶען מֶען אַנְדֶערְשׁ נִיט זַיין אֵיין יְהוּד סַיידְן מֶען אִיז זִיךְ צוּ אִים מְקָרֵב".
וְיֵשׁ לִי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם שִׂיחָה נָאָה בָּזֶה, וְאִם יִהְיֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָתְבָהּ יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר (עיין בלקוטי הלכות הלכות הפקר ונכסי הגר הלכה ג'):