י אָמַר: כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הִגִּיעוּ לַמַּעֲלָה וְלַמַּדְרֵגָה שֶׁהִגִּיעוּ, אֲבָל עָמְדוּ בָּזֶה, וַאֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע נַעֲשָׂה אִישׁ אַחֵר.
וְנָתַן טַעַם לָזֶה שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו, כִּי הַצַּדִּיק נִקְרָא אִילָן, וְיֵשׁ לוֹ שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים וְכוּ', וְכָל צַדִּיק קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ עָלָיו מַחֲלֹקֶת. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא" (סנהדרין ז.), נִמְצָא שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת הוּא בְּחִינַת מַיִם, וְהַמַּיִם הַיְנוּ הַמַּחֲלֹקֶת מְרִימִין אוֹתוֹ.
אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלַי מַחֲלֹקֶת תָּמִיד, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם וּבְכָל רֶגַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו כְּמוֹ בַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת, לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה אֶת עַצְמִי כְּלָל בְּזֶה הָעוֹלָם: