קנח סִפֵּר עִם אֶחָד מִצַּדִּיק מְפֻרְסָם, וְשִׁבַּח אוֹתוֹ לִפְנֵי רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁמְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁהֵם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. שָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: אֲבָל זֹאת הַתַּאֲוָה אֵיךְ הוּא אוֹחֵז? הֵשִׁיב לוֹ: מִי יוֹדֵעַ זֹאת.
עָנָה רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר: אֲבָל בֶּאֱמֶת הָעִקָּר הוּא רַק הַתַּאֲוָה הַזֹאת, כִּי שְׁאָר כָּל הַתַּאֲווֹת בְּקַל יְכוֹלִים לְשַׁבְּרָם. וְעִקַּר מַעֲלַת הַצַּדִּיק הוּא כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ בַּתַּאֲוָה הַזֹאת, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְשַׁבְּרָהּ לְגַמְרֵי: