יא-ב אוֹר לְיוֹם י"ד שְׁבָט תק"ע בְּרֶסְלֶב.
סִפֵּר שֶׁחָלַם לוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁל אֶתְמוֹל חֲלוֹם מְשֻׁנֶּה, שֶׁלֹּא חָלַם לוֹ מִיָּמָיו חֲלוֹם כָּזֶה. כִּי חָלַם לוֹ שמ"ש אוֹתוֹ וְכוּ', וְהָיָה בָּזֶה מַעֲשֵׂה שְׁלֵמָה וְלֹא סִפֵּר.
וְהָיָה שָׁם ש"מ וְגַם הָאָדָם שמ"ש אוֹתוֹ הָיָה אָדָם גָּדוֹל מְאֹד, וְהָיָה יוֹדֵעַ מִי הוּא, אַךְ שָׁכַח. גַּם נָתְנוּ לוֹ מַלְבּוּשׁ וְהִזְהִירוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יָסוּר הַמַּלְבּוּשׁ בְּשׁוּם פַּעַם, גַּם הִזְהִירוּ אוֹתוֹ שֶׁיָּסִיר הַבָּתֵּי שׁוֹקַיִם (שֶׁקּוֹרִין "זָאקִין") שֶׁהָיָה לָבֻשׁ בָּהֶם. אַךְ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל חֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה.
גַּם הָיָה קוֹבֵל לִפְנֵיהֶם עַל עִנְיַן חֲלִישׁוּתוֹ, וְסִפֵּר לָהֶם כָּל הָעִנְיָן הַחוֹלַאת שֶׁלּוֹ שֶׁל הַהוּסְט, ושֶׁכּוֹאֵב לוֹ צַד הַגּוּף. וְהָיִיתִי שָׂמֵחַ מְאֹד אָז: