א שְׁנַת תקס"ח, אַחַר סֻכּוֹת נָסַע לְלֶעמְבֶּרְג בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל וְרָדַפְתִּי וְרַצְתִּי אַחֲרָיו עַד קְרָאסְנֶע.
אָז עָנָה וְאָמַר לִי: "מִיר וֶועלִין זִיךְ זֶעהן אוּן זֶעהן אוּן זֶעהן" [אָנוּ נִתְרַאֶה וְנִתְרַאֶה וְנִתְרַאֶה], וְכָפַל הַדָּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְאָמַר, אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר מָה אַתָּה דּוֹאֵג, כָּל הָעוֹלָם יְגֵעִים וְטוֹרְחִים בִּשְׁבִילְךָ, זֶה נוֹסֵעַ לִבְּרֶעְסְלָא, וְזֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן, הַכֹּל בִּשְׁבִילְךָ.
וְאַחַר-כָּךְ בַּיּוֹם בַּבֹּקֶר נָסַע פִּתְאוֹם מִקְּרָאסְנֶע, וְרָדַפְתִּי אַחֲרָיו עַד שֶׁזָּכִינוּ לְהַשִּׂיגוֹ אֵצֶל הַגֶּשֶׁר וְכוּ', וְנֶהֱנָה קְצָת. וְאָמַר אָז עַל עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים בּוֹנִים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי" (בלקוטי א' בסימן רפ"ב):