יְסוֹד הַשֵּׁנִי, הוּא לֵידַע כִּי הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ נִשְׁתַּלְשֶׁלֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לְהָאָדָם וְכָל הַלַּיְלָה, מֵאָז נֶאֶצְלָה כָּל הַבְּרִיאָה כּוּלָּהּ, לִפְעָמִים לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בְּהִתְגַּלּוּת מַמָּשׁ שֶׁמְּאִירִין עֵינָיו וְהוּא מִשְׁתּוֹקֵק בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי קוֹרְאִין אוֹתוֹ מַמָּשׁ וְהוּא שׁוֹמֵעַ, אֲבָל עַל פִּי רוֹב "הַהִתְגַּלּוּת הוּא בְּהֶעְלֵם נִפְלָא", "וּבְהִפּוּךְ אַתְוָן", כִּי נִשְׁתַּלְשְׁלָה זֹאת הַחִיּוּת אֱלֹקוּת בְּתוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל עַצְלוּת וְעַצְבוּת, כְּבֵדוּת וְאִי רָצוֹן, אַף פַּעַם[1] בְּתוֹךְ כְּפִירוֹת וּבִלְבּוּלִים, דִּמְיוֹנוֹת מַחֲשָׁבוֹת, תַּאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, וְכוּ' וְכוּ'. וְהָעִקָּר לֵידַע, כִּי מַה שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹ רוֹאֶה מַאֲזִין וּמַקְשִׁיב, אוֹ מַרְגִּישׁ מִיַּד אִישׁ וּמִיַּד אִשָּׁה, מִקָּרוֹב אוֹ מֵרָחוֹק, וּבִפְרָט מֵאִשְׁתּוֹ וּמִבְּנֵי בֵּיתוֹ, הַכֹּל הוּא דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר קוֹרֵא אוֹתוֹ אֵלָיו בָּזֶה, וְזֶה הוּא הַתִּקּוּנִין שֶּׁנּוֹתְנִין לוֹ מִלְמַעְלָה, וְסוֹד זֶה מְרֻמָּז בִּגְמָרָא: 'מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה הַנְּבוּאָה (הַיְנוּ הַתּוֹכֵחָה) מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָהּ לְשׁוֹטִים וְלִקְטַנֵּי הַדַּעַת' (הַיְנוּ מַה שֶׁהַמּוֹכִיחִין בְּעַצְמָן אֵינָם יוֹדְעִים, כִּי הֵם מְשִׂיחִין לְפִי דַּעְתָּן (אַף הַהִפּוּךְ מִן הַיָּשָׁר, וּבֶאֱמֶת מְרַמְּזִין עַל הַטּוֹב)) וְשֹׁרֶשׁ שֶׁל הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַזֹּאת מַחְלֹקֶת שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה מַחְלֹקֶת שֶׁל תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים, מַה שֶׁאֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, אַף שֶׁהַהֲלָכָה הוּא עַל־פִּי אֶחָד מֵהֶם, אֲבָל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְבַּב הַדָּבָר שֶׁהַשֵּׁנִי יֹאמַר וְיוֹכִיחַ מֵהַתּוֹרָה שֶׁלֹּא עַל־פִּי הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, וְהָאָדָם יָבִין דַּרְכּוֹ כִּי הֵם גַּם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת אַלִיבָּא דְּהִלְכְתָא[2] וְעַל־פִּי כְּלָלִי הַתַּלְמוּד, וְהַהִפּוּךְ מְהַמַאן דְּאָמַר[3] הַשֵּׁנִי הַחוֹלֵק עָלָיו, אַף שֶׁגַּם הַתַּנָּא הַזֶה קִבֵּל דְּבָרָיו מִשָּׁמַיִם, כִּי כָּל זֶה בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן הַצֵּרוּף וְהַבֵּרוּר, לָכֵן גַּם זֶה טַעַם מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִלְמּוֹד שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּכָל יוֹם (כַּאֲשֶׁר רַבֵּנוּ זַ"ל הִזְהִיר מְאֹד עַל זֶה) לְהַכְרִיעַ הַהֲלָכָה וּלְתָוֵךְ הַשָּׁלוֹם בֵּין הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל הָאָדָם, בְּתוֹךְ מַחֲשָׁבוֹתָיו וּבְכָל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת "חָלָק לִבָּם", בִּבְחִינַת "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו (אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְּעַקְּמִים אֶת לִבּוֹ הַנִּמְשָׁכִים מֵהַיֵּצֶר־הָרַע) יַשְׁלִים אִתּוֹ". וְעַל זֶה נֶאֱמַר (צְפַנְיָה ג, ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וְכוּ'", "וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף"[4] (רָע בְּטוֹב), כִּי אָז יִּתְגַּלֶּה שֶׁכָּל הַכְּפִירוֹת הָיוּ קְרִיאָה לֶאֱמוּנָה, וְגַם: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" בְּאָלֶף זְעִירָא[5] מְרַמֵּז עַל זֶה, אֲשֶׁר בְּכָל מִינֵי מִקְרֶה הַקּוֹרֶה לָאָדָם, נֶעְלָם שָׁם קוֹל קְרִיאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵלָיו בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, וְהָבֵן: לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן לג, נד, סב. ובחלק ב' סימן יב, עח.