יסוד החמישי, לידע כי בכל עליה ועליה, כל חרטה לתשובה אשר נתעוררה בקרב האדם, אם חושב אז האדם שבודאי אהיה איש כשר מעתה, בודאי אעשה כך וכך, ידע שמחשבה כזאת מערבת היא מכפירת "כחי ועוצם ידי", וגוררת עמה אחר־כך עצבות והתרחקות, כי חושב הוא כי בידו הוא, והמלכות שלו הוא, וכי ראוי הוא עבור מחשבה טובה אחת אשר באה אליו באתערותא דלעילא[8] להתקרב?! וכי כל התרחקותו עד הנה מידו היתה זאת?! ולא דעת ולא תבונה לו כי מן השמים עכבוהו עבור שלא זכה עדין להדבר שבקדשה, עבור שלא התפלל כראוי, ואף מעתה אם לא ימצא חן בעיני השם, גם עתה לא יעמוד בנסיון, ואין לו שום עצה כי אם לקבל עליו לעשות טוב, ולבקש מהשם יתברך שלא ירחיקהו על כל פנים מתפלה ותחנונים, וכי על כל מה שיעבר עליו יזכור מיד בהעצה של תפלה אשר יסדתה בהררי קדש, לגלות כי הכל ביד השם יתברך, ובידו לגדל ולחזק לכל, וכמו שכתוב "וחנתי את אשר אחן"[9], הינו מי שיבקש זאת מידי את אשר אחוננהו, כי יזכה לדעת הזה שאין שום יאוש בעולם כלל, כי כל מיני ירידות מאתו יתברך בחסד וברחמים לקרב, ולא לרחק. ועל כלם צריכים כי אם להרבות בתפלה ובתחנונים בין קודם הנסיון בין לאחר הנסיון, ואף אם חס־ושלום נכשל בו במזיד ובשוגג באונס וברצון, הכל כנ"ל: