לו

קִיּוּם הָעוֹלָם וּבִטּוּל הַצָּרוֹת נַעֲשִׂים רַק עַל־יְדֵי הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיְּלָדִים לוֹמְדִים בַּ"חֲדָרִים" מִפִּי מְלַמְּדִים כְּשֵׁרִים וִירֵאִים. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְחַפֵּשׂ מְלַמֵּד כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם לְלַמֵּד אֶת בָּנָיו, וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּזְמִין לוֹ מְלַמֵּד כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַיְלָדִים. כִּי מְלַמֵּד שֶּׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם מַזִּיק לִקְדֻשַּׁת הַיְלָדִים שֶׁלּוֹמֵד עִמָּם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ מִמְּלַמְּדִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים וְיַזְמִין לָנוּ מְלַמְּדִים כְּשֵׁרִים וִירֵאִים: (תורה לז, ד)