מו

יֵשׁ בָּעוֹלָם סְפָרִים רַבִּים, וַעֲתִידִים לִהְיוֹת עוֹד סְפָרִים. וְכָל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה נְחוּצִים מְאֹד לָעוֹלָם, וְאָסוּר לִלְעֹג וּלְבַזּוֹת שׁוּם סֵפֶר מִן הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה. כִּי הַדֵּעוֹת שֶׁל הַסְּפָרִים הַנִּזְכָּרִים מְיֻסָּדוֹת עַל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, הֵן שֶׁבִּכְתָב הֵן שֶׁבְּעַל פֶה.

אֲבָל הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ בְּעִנְיְנֵי חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הַיְנוּ אֶפִּיקוֹרְסוּת, מִסְּפָרִים כָּאֵלּוּ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מְאֹד, כִּי הֵם מַזִּיקִים מְאֹד לָאֱמוּנָה וּלְיִרְאַת הַשֵּׁם, שֶׁהֵם יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הַיַּהֲדוּת.

וּמִי שֶׁלּוֹעֵג וּמְבַזֶּה סֵפֶר מִן הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבֵּר עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבַּלְנוּ מִסִּינַי, יִשָּׁפֵט וְיֵעָנֵשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִלְבּוּל מֹחַ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יוּכַל לִמְצוֹא אַף פַּעַם עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת בְּכָל לִמּוּדָיו שֶׁיִּלְמַד, וְתָמִיד יִסְתַּפֵּק וְלֹא יֵדָע שׁוּם עִנְיַן לַאֲשׁוּרוֹ אֵיךְ לִנְהֹג כָּרָאוּי.

הַתִּקּוּן לְמִי שֶׁבָּז וְלוֹעֵג לְסִפְרֵי אֱמֶת הוּא, שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה אֲמִתִּית, הַיְנוּ שֶּׁיִּתְחָרֵט בֶּאֱמֶת עַל מַה שֶׁפָּגַם בְּבַזּוֹתוֹ וּבְלַעֲגוֹ לְסִפְרֵי הָאֱמֶת שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְיַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְהַחְשִׁיב וּלְהַאֲמִין בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶה (כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה). עַל־יְדֵי זֶה יִּזְכֶּה לְתִקּוּן הַמֹּחַ, וְיוּכַל לִמְשֹׁךְ וְלִמְצֹא עֵצוֹת שְׁלֵמוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת בְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁיִּלְמַד: (תורה סא, ה-ו)