ה

גַּם עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, זוֹכִים לְהִנָּצֵל מִן הַדֵּעוֹת הַכּוֹזְבוֹת שֶׁל יֵצֶר הָרַע, שֶׁעַל פִּי רֹב אֵינוֹ מַסִּית אֶת הָאָדָם לַעֲבֵרָה תֵּכֶף וּמִיָּד, אֶלָּא תְּחִלָּה הוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּמִצְווֹת, הַיְנוּ הוּא מְפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים שֶׁנִּדְמִים כְּמִצְווֹת, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵלּוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, מֵבִין וְעוֹמֵד מִיָּד עַל טִיבָן. וּמֵחֲמַת זֹאת נִכְשָׁלִים אֲנָשִׁים רַבִּים בַּעֲבֵרוֹת רַבּוֹת, מֵחֲמַת שֶׁעֲבֵרָה נִדְמֵית לָהֶם כִּי מִצְוָה הִיא. אֲבָל עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת לְלֹא כָּזָב, זוֹכִים לְשֵׂכֶל וּלְדַעַת אֲמִתִּיִּים, וּמְבִינִים אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִן הַיֵּצֶר הָרַע הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּמִצְווֹת: (תורה א)