ה

כָּל תִּקּוּנוֹ וְקִלְקוּלוֹ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁל אָדָם, תָּלוּי בְּמַחֲשָׁבוֹת הַלֵּב. הַיְנוּ, אִם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, אֲזַי תִּקּוּן גָּדוֹל הוּא עֲבוּרוֹ, אַךְ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת גּוֹרְמוֹת לוֹ קִלְקוּל גָּדוֹל. כִּי עִקַּר הַיְּצָרִים הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְחָכְמַת הַלֵּב. מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת הֵם יֵצֶר הַטּוֹב, וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם יֵצֶר הָרַע. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ מִמַּחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְיַעְזְרֵנוּ לַחֲשֹׁב תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת: (תורה מט, א)