טו

עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִים מִן הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵּבוֹת הַתְּפִלָּה הַיּוֹצְאוֹת מִפִּיו, אוֹ כְּשֶׁעוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי תְּפִלָּה אֲחֵרִים, הַיְנוּ תְּהִלִּים, תְּחִנּוֹת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, וּמַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ חִיּוּת נִפְלָאָה שֶּׁאֵין מַרְגִּישִׁים חִיּוּת כָּזוֹ בְּשׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב אַחֵר.

עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ לְהַקְשִׁיב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה וּלְהַכְנִיס כָּל כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה. וְצָרִיךְ לְחַדֵּשׁ כֹּחוֹ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמַּקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה וְכֵן לְתֵבוֹת שֶׁל תְּפִלּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, מִתְחַזֵּק בְּכֹחַ חָדָשׁ וּבְחִיּוּת חֲדָשָׁה כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה. וְהָעִקָּר הִיא אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית בְּכָל הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים, כַּמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת: (תורה ט, א)