סו

הַמִּדָּה שֶׁל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף ס"ה), הִיא עֵצָה טוֹבָה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, הַיְנוּ לְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה. כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ לַתְּפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, מֵחֲמַת רוֹב מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת דַּעְתּוֹ, עַל־כֵּן יַזְכִּיר עַצְמוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה מְרֻצֶּה אֲפִלוּ לֵהָרֵג עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת. וְעַל־יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, זוֹכֶה לְקַשֵּׁר הֵיטֵב אֶת הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּלְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ: (תורה פ)