פ

לִפְעָמִים עֲדַיִן נֶעֱלֶמֶת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הַמַּחֲלָה מֵהָאָדָם, הַיְנוּ שֶׁאֵיבָרָיו הַפְּנִימִיִּים חוֹלִים חָלִילָה, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל כָּךְ, וַאֲפִלוּ שׁוּם רוֹפֵא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זֶה. כִּי הַחוֹלִי אֵינוֹ מִתְגַּלֶּה, וְשׁוֹכֵן חָלִילָה בִּפְנִים, וַאֲפִלוּ הַחוֹלֶה עַצְמוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ זֹאת כְּשֶׁהַחוֹלִי עֲדַיִן בִּתְחִלָּתוֹ. וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁגָּדֵל וּמִתְפַּשֵּׁט חָלִילָה, וּכְבָר נִכָּר רַחֲמָנָא לִצְּלָן בַּגּוּף, אָז כְּבָר קָשֶׁה לְרַפְּאוֹתוֹ, כִּי כְּבָר הִתְפַּשֵּׁט עַל כָּל גּוּפוֹ. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה וְלֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, יָכוֹל לְהֵרָפֵא עַל־יְדֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, מִכָּל מִינֵי חֹלִי, אֲפִלוּ כְּשֶׁהַחוֹלִי מְכֻסֶּה עֲדַיִן מִן הָאָדָם. וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, יָכוֹל לִזְכּוֹת לִרְפוּאָה עַל־יְדֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לְעוֹלָם לְחֹלִי. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֶנּוּ תָּמִיד בְּרַחֲמָיו, מִכָּל מִינֵי חֳלָאִים וּמִכֹּל מִינֵי יִסּוּרִים: (תניינא א, יא)