יב

אֱמֶת וֶאֱמוּנָה הֵם בִּבְחִינַת אַנְפִּין נְהוֹרִין. הַיְנוּ, אוֹתָם אֲנָשִׁים הַחֲדוּרִים וְנוֹהֲגִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה אֲמִתִּיִּים כָּרָאוּי, זוֹכִים לְפָנִים מְאִירוֹת, לְשִׂמְחָה, לְחִיּוּת וְלַאֲרִיכוּת יָמִים. אֲבָל הַשֶּׁקֶר, כְּלוֹמַר, אַנְשֵׁי שֶׁקֶר, מֵאַחַר וְחוֹשְׁבִים הֵם כִּי עַל־יְדֵי דֶּרֶךְ הַשֶּׁקֶר וְהַכָּזָב יִמְצְאוּ פַּרְנָסָה, כָּבוֹד, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, אֲנָשִׁים אֵלּוּ אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת אֲמִתִּית, כִּי שֶׁקֶר הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְלַאֲנָשִׁים אֵלּוּ יֵשׁ אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, הַיְנוּ פָּנִים שְׁחוֹרוֹת וְקוֹדְרוֹת, וְתָמִיד מְלֵאִים עַצְבוּת וּדְאָגוֹת, וּכְאִלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵנּוּ לְהִנָּצֵל מִשֶּׁקֶר וְלִזְכּוֹת לָאֱמֶת. (תורה כג, א)