עִקַּר הָעֲשִׁירוּת בָּאָה מִן הָאֱמֶת. הַיְנוּ שֶׁנּוֹהֲגִים בֶּאֱמֶת, הֵן בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן, הֵן בִּמְלָאכָה, הֵן בְּהַנְהָגַת הַבַּיִת, כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹהֲגִים עַל פִּי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת "אֱמֶת". וְהָעוֹשֶׂה כֵּן מְזַּכֵּהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְגִּישׁ חִיּוּת וְהַרְחָבָה. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בֶּאֱמֶת, גַּם אִם מְשֻׁפָּע בְּעֹושֶׁר גָּדוֹל נוֹפֵל לַעֲנִיּוּת וּלְבִזְיוֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן.
וַאֲפִלוּ אִם נִרְאֶה כִּי אַנְשֵׁי כָּזָב מַצְלִיחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, אַךְ בְּוַדַּאי סוֹפָם לֹא טוֹב יִהְיֶה, כַּמְבוֹאָר בַּפָּסוּק: (יִרְמְיָה יז, יא) "עֹשֶׂה עֹושֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ" וְכוּ'. הַיְנוּ, מִי שֶׁצּוֹבֵר עֹושֶׁר שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמֶת, יְאַבְּדֵהוּ בִּמְהֵרָה, וְגַם בְּעֵת עֲשִׁירוּתוֹ, לְעָנִי יֵחָשֵׁב, כִּי אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹהֵג בֶּאֱמֶת יִיטַב לוֹ תָּמִיד. (תורה מז)