מז

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בְּשׁוּם סִפְרֵי חֲקִירָה, כִּי הַדֵּעוֹת שֶׁל סִפְרֵי הַחֲקִירָה מַזִּיקוֹת מְאֹד וּמְקַלְקְלִים אֶת הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, שֶׁהִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ לְכָל הַיַּהֲדוּת. וּכְבָר מְבוֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת (עַיֵּן שִׂיחוֹת הר"ן סִימָן ה, לב, לג, מ, פא, קב, רטז-רכו. וְחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן תז, תכה) גֹּדֶל הָאִסּוּר שֶׁל עִיּוּן בְּסִפְרֵי הַחֲקִירָה, וְיֵשׁ לִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵחֲקִירוֹת וּכְפִירוֹת, רַק תָּמִיד יֵשׁ לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה. (תניינא מד)