מו

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר שֶׁל כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת אֲפִלוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁל לֵיצָנוּת. הַיְנוּ שֶׁבְּלִבּוֹ מַאֲמִין הוּא כָּרָאוּי, רַק מִתְלוֹצֵץ וְאוֹמֵר דִּבְרֵי כְּפִירָה, גַּם הוּא אִסּוּר חָמוּר. וַאֲפִלוּ לַחְזֹר עַל דִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁאֲמָרוֹ אָדָם אַחֵר - אִסּוּר חָמוּר הוּא, מֵחֲמַת שֶׁמַּזִּיק מְאֹד לָאֱמוּנָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ מִן הַכְּפִירוֹת, וְיַעְזְרֵנוּ לִהְיוֹת שְׁלֵמִים בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית. (תניינא מד)