ב

צָרִיךְ לְהָבִין וְלָדַעַת, כִּי כְּכָל שֶׁהַמִּצְוָה אוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב חֲשׁוּבִים יוֹתֵר, כֵּן דְּרוּשִׁים יוֹתֵר רָצוֹן וְכִסּוּפִים כְּדֵי לְקַיְּמָן. עַל־כֵּן מַזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָאָדָם מְנִיעוֹת כְּבֵדוֹת יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁחֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ יִתְגַּבְּרוּ יוֹתֵר. כִּי כָּאָמוּר, כְּכָל שֶׁהַמְּנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר, כֵּן מִתְגַּבֵּר הָרָצוֹן לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן יוֹתֵר. עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהָבִין, כִּי כַּאֲשֶׁר הַמְּנִיעוֹת מִתְגַּבְּרוֹת מְאֹד עַל הָאָדָם, לְהַפְרִיעוֹ וּלְמָנְעוֹ מִקִּיּוּם מִצְוָה אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב, וּבִפְרָט כְּדֵי לְמָנְעוֹ מֵהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק אֲמִתִּי, כִּי כָּאָמוּר מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, מִתְעוֹרְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת קָשׁוֹת מִכָּל הַצְּדָדִים, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, הֵן מִצַּד קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת בְּמַחֲשָׁבָה, בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה בְּכַמָּה פְּרָטִים, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה מְנִיעוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת.

וְצָרִיךְ לָדַעַת וּלְהָבִין מֵהִתְגַּבְּרוּת זוֹ שֶׁל הַמְּנִיעוֹת, כִּי מִצְוָה זוֹ אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב זֶה שֶׁבָּאוּ לְיָדָיו, גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים הֵם מְאֹד, וּבִפְרָט כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּהִתְקָרְבוּת לְצַּדִּיק אֱמֶת, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִכָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים, כִּי בָּזֶה תָּלוּי כָּל יַהֲדוּתוֹ, עַל־כֵּן מִתְעוֹרְרוֹת וּמִתְגַּבְּרוֹת כְּנֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת לְאֵין שִׁעוּר. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיְּעוֹ לִשְׁבֹּר אֶת הַמְּנִיעוֹת וְלִזְכּוֹת לְהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק. כִּי זֶהוּ הַכְּלָל, שֶּׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וּלְשַׁבְּרָהּ, רַק צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד בְּכִסּוּפִים עַזִּים כְּנֶגֶד כָּל מְנִיעָה. וּכְשֶׁמִתְגַּבְּרִים בְּרָצוֹן אַדִּיר כָּרָאוּי, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיֵּעַ לִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיק הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת: (תורה סו, ד)