ט

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא לֵב חָזָק וְאַמִּיץ. הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה חָזָק בְּלִבּוֹ וּבְמֹחוֹ בָּאֱמֶת שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ, שֶׁאָז בְּוַדַּאי לֹא תוּכַל שׁוּם מְנִיעָה לְמָנְעוֹ וּלְהַרְחִיקוֹ מִן הָאֱמֶת. וּבִפְרָט מְנִיעוֹת גַּשְׁמִיּוֹת, הַיְנוּ מָמוֹן וּפַרְנָסָה, אוֹ מְנִיעוֹת מִצַּד הוֹרָיו, בְּנֵי בֵּיתוֹ וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים אֲשֶׁר חֲפֵצִים לְמָנְעוֹ מִן הַהִתְקָרְבוּת הָרְאוּיָה לָאֱמֶת עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵיהֶם הָרָעִים אוֹ דִּבְרֵי לֵיצָנוּת. אֲבָל אִם מֹחוֹ וְלִבּוֹ חֲזָקִים בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן בְּהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲזַי כָּל הַמְּנִיעוֹת בְּטֵלוֹת וּמְבֻטָּלוֹת וְאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ לְעַכְּבוֹ. וְאָז הוּא מִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקֵי אֱמֶת בְּהִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית: (תניינא מו)