כא

עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם מִזְדַּכֵּךְ הַפֶּה וּמִתְקַדֵּשׁ, וְהָאָדָם זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ. הַיְנוּ, הַדִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים מִפִּיו, הֵם מַמָּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא מִשִּׂכְלוֹ הָאֱנוֹשִׁי אוֹ מִסְבָרוֹתָיו הַמְּדֻמּוֹת, אֶלָּא רַק מִן הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בְּדַעְתּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֲכִילָתוֹ אֵינָהּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת כָּרָאוּי, הֲרֵי הוּא כְּחַיָּה וְכִבְהֵמָה מַמָּשׁ. (תניינא עז)