כז

צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁמַחֲלֹוקֶת הִיא תַּאֲוָה כְּכָל הַתַּאֲווֹת. וְהָאָדָם הַמַּכְנִיעַ תַּאֲוָה זוֹ, זוֹכֶה שֶׁיֹּאמְרוּ הֲלָכוֹת בִּשְׁמוֹ, שֶׁיְּדַבְּרוּ דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וַהֲלָכוֹת שֶׁהוּא אֲמָרָם, וְאָדָם זֶה זוֹכֶה לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הַיְנוּ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הוּא כְּאִלּוּ לֹא מֵת, כִּי דֵּעוֹתָיו הָאֲמִתִּיּוֹת מִשְׁתַּיְּירוֹת לָנֶצַח: (תורה קמה)