מַה שֶּׁמּוֹעִיל תְּשׁוּבָה לְכָל הַחֲטָאִים, הוּא רַק מִצַּד הַחֶסֶד.
וְעַל עֲווֹן הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל - שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ תְּשׁוּבָה. כִּי כָּךְ רָאוּי לוֹ, (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים), אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה. אַךְ עִקַּר תִּקּוּנוֹ הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַדּוֹר, כִּי הוּא יָכוֹל לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ עָלָיו חֶסֶד חָדָשׁ, עַד שֶׁיִּתְתַּקֵּן גַּם כֵּן. (שָׁם, אוֹת י"א)