כ

צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר, שֶׁלֹּא לִכְנֹס לַחֲקֹר בַּמֶּה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת בִּבְחִינַת: "בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ" וְכוּ', וְתֵכֶף כְּשֶׁרוֹאֶה מְבוּכָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָהּ וְלַהֲבִינָהּ – יִבְרַח מִשָּׁם, וְיִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה, הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב. (הִלְכוֹת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַחַי, שֶׁבְּהִלְכוֹת סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה טְהוֹרָה ד'. אוֹת מ')